תרגום חופשי-אנושי, מההרצאה The Problem That Won’t Let You Go

להרצאה זו הוספתי כותרות, וכן ביצעתי עריכה קלה לבהירות המחשבה.

מישהו שיקשיב לנו

בין שהוא נוכח או נפקד – כולנו נאבקים עם אלוהים.

פעם שוחחתי עם העיתונאי האנגלי סטיבן פרי. הוא מתעניין מאוד במיתולוגיה ובסיפורים, והוא שחקן, כך שזה הגיוני. סיפורים מושכים אותו, ומיתוסים הם כמובן הצורה הכי עמוקה של סיפורים.

הקשבתי לו ארוכות ובעניין רב, וחשבתי על כך שאנשים צריכים לדבר. הם צריכים שיקשיבו להם. ואחת הסיבות לכך היא שאנו מארגנים את המוח שלנו, כלומר את הרמות הכי גבוהות של הפשטה ואחדות בנפש שלנו, באמצעות שפה. אם אין לנו מישהו שיקשיב לנו, מישהו שיאפשר לנו לחשוב בעצמנו, המוח שלנו הופך חסר-ארגון, מטרותינו מתבלבלות, ואנו הופכים כאוטיים ולחוצים. אנו נופלים מהצוק, תועים במדבר. וזה לא טוב.

צדק וניצחון

ישנה סצנה קלאסית בסיפורו המפורסם של דוסטוייבסקי 'האחים קרמזוב'. בספר מוצגים האחים איוון ואליושה, כשאליושה מוצג כאדם דתי ומתבודד, בעוד שאחיו איוון הוא מטריאליסט אתיאיסטי מלא-קסם, שתמיד יכול לנצח בוויכוח מילולי. איוון הוא אדם מצליח בכל הקשור לצד האינטלקטואלי והיהיר של החיים. אך דוסטוייבסקי מראה לנו באמצעות המבנים הסיפוריים והדרמה התיאורית שאליושה הוא האדם הטוב יותר. ומה שהוא מנסה להצביע עליו, הוא שמה שמרכיב את הצורה הכי עמוקה של מוסריות הוא לא בהכרח מה שעושה אותך ליריב מילולי יעיל יותר. ועוד נקודה, היא שלנצח בוויכוח לא הופך אותך לצודק.

זה דבר שחשוב לזכור, בייחוד מול בני הזוג שלנו. העובדה שאתה יכול לנצח את בת הזוג שלך בוויכוח, לא אומרת שאתה צודק. ואם אתה טועה ומנצח, זה דבר רע מאוד. כי אז אתה טועה ואתה חושב שאתה צודק, מה שיהפוך אותך לבלתי-נסבל עוד יותר ממה שהיית קודם. לכן, אתה ממש צריך להקשיב לבת הזוג שלך, ואף לעזור לה להביע את טענתה, ולו כדי לחקור את האפשרות הקלושה שאפילו אדם מדהים כמוך עוד יכול ללמוד דבר או שניים.

ובאמת, העניין הוא שאם אתה טיפש, אך אתה לומד למה אתה טיפש, גם אם זה כואב, היתרון הוא שלא תצטרך להיות טיפש בעתיד. וזו התקדמות עצומה, בשבילך ובשביל אשתך.

קרא/י עוד «

_{בעקבות קריאה ב'מעט התבוננות' – א.ד. גורדון (ותודה לנעמה שקד על ההכרות עם הטקסט)}

מתוך אישות הכאב הדוחקת

עשה כל מה שביכולתך לעשות

במסירות נפש

עבור היצירה האמיתית

הנשענת על רוח העם –

רוח הדוברים עמך –

ועבור כל מה שאפשר

להציל

ולבנות

---

אלוהים מתפלל

עלינו בימים

ונפלט אלינו בלילות.

משלים למניין

החודשים והשנים

את ניחוחו הקלוש

ושם פתק בבניין

נפשנו – יסוד עבודתו.

הוא נחוש

שמוע נשמע

זעקתו דוממה –

למה עזבתוני?

וענינו תמיד

ברוב אמונה:

כי אנו פה.

מה אני מבקש? מבקש אני יהדות שתהא בה מזיגה של אומה ואנושות. של אנושות ומה שלמעלה מן האנושות. של מעשים טובים ויפים וכוונה קדושה. צדק מוחלט בחיי הכלל וקדושה וטהרה בחיי הפרט. של אהבת הבריות ואהבת הבורא. קור-רוח שבמדע ואש-להבה שבנבואה. תשוקה עזה, ושלווה חרישית של רוח הקודש. אמת של העולם הזה ואמת מעולמות עליונים מסתוריים.

    אני מאמין שהעם היהודי נועד לחפש מזיגה כזאת. ולכשימצא אותה – להגשימה בחיים הלכה-למעשה. תוך כדי חיפוש, ותוך כדי הליכה לקראת יעוד זה, חובה לעסוק במעשים טובים, איש איש לפי יכולתו, איש איש לפי מדרגתו.

הלל צייטלין, א"ב של יהדות

[א]

אני כותב דברים אלו כדי לגבור על הספק. מתריס מעט 'יש' מול פיתוי האפשרות. אני כותב כדי למצוא שפה איתה אוכל לדבוק באלוהים, וכך לשאת את הבדידות. במילים אחרות, שאיני מבין עדיין, אני כותב את ניסיוני באמונה. מקדיש זמן בכוונה לשייף את העין, היד והלב, עד שאוכרע: איני לבד, יש טעם בכאב, ותכלית לכוונה.

[ב]

ובשאר הזמן, מתייצב השטן: מי אני? מה אני רוצה? לאן עלי לשוב? האם אני מבין מה קורא לי ולנו? מה אכן מתרחש בעולם? מה הטעם בחיים ובמה להאמין? האם נזכה לגאולה? האדבק באלוהים?

ותחתיו עוד קול יהיר מתגרה: דווקא יודעים אנו הרבה. הנה עוד רגע בִּינָתֵנוּ נעה בין כוכבים. הנה דעת גדולה מחייה מתים. הנה פיצחנו סוד הגן, והיינו כאלוהים.

קרא/י עוד «

כל בוקר
אני מותח
אוֹרְחוֹתַי אחורה
ואז פותח מקרר
וזוכר
אלמלא חשוכא
לא אשתמודע נהורא

[א]

אני כותב דברים אלו כדי לגבור על הספק. מתריס מעט 'יש' מול פיתוי האפשרות. אני כותב כדי למצוא שפה איתה אוכל לדבוק באלוהים, וכך לשאת את הבדידות. במילים אחרות, שאיני מבין עדיין, אני כותב את ניסיוני באמונה. מקדיש זמן בכוונה לשייף את העין, היד והלב, עד שאוכרע: איני לבד, יש טעם בכאב, ותכלית לכוונה.

[ב]

ובשאר הזמן, מתייצב השטן: מי אני? מה אני רוצה? לאן עלי לשוב? האם אני מבין מה קורא לי ולנו? מה אכן מתרחש בעולם? מה הטעם בחיים ובמה להאמין? האם נזכה לגאולה? האדבק באלוהים?

ותחתיו עוד קול יהיר מתגרה: דווקא יודעים אנו הרבה. הנה עוד רגע בִּינָתֵנוּ נעה בין כוכבים. הנה דעת גדולה מחייה מתים. הנה פיצחנו סוד הגן, והיינו כאלוהים.

קרא/י עוד «

התעוררות בלתי-מוסברת

האם אנחנו מבינים מה באמת קורה לנו? מה באמת מתרחש בעולם? זוהי שאלה סבוכה, שכן לצד כל חידושי המדע, ההיגיון והרציונליות, לצד כל האינטליגנציה שכבר פיתחנו, נראה שעולמנו גדוש מתמיד בתופעות בלתי מוסברות. מהופעה אפשרית של חייזרים, דרך קונספירציות המוניות ועד לפסיכוזות המדיה שאופפות אותנו – התחושה היא שהעולם הולך ומשתגע לאורך השנים. אך האם יש קשר בין תופעות בלתי מוסברות אלו לעצם מבנה הנפש שלנו, ואף לתכלית האנושות כולה?

בסוף שנות ה-50, הציע  הפסיכולוג קרל יונג רעיון פרובוקטיבי בנוגע לתופעות ה'חדשות' דאז – תצפיות רבות של עב"מים בשמי אירופה וארה"ב בעקבות מלחמת העולם השנייה. הוא הציע שהעצמים המעופפים הלא מזוהים הללו עשויים להיות רק עוד ביטוי של נפש האדם, המוקרן על העולם החיצוני. עבור יונג, תצפיות עב"מים לא היו רק מחזה של חפצים פיזיים, אלא השתקפויות של  'הלא מודע הקולקטיבי'. הם לא באמת 'נמצאים שם בחוץ', אלא שהם סמלים העולים ממעמקי הנפש שלנו, ומוקרנים על חווית המציאות המשותפת, בדומה לסמלים שנמצאים בדת, במיתולוגיה ובפולקלור. במאמרו 'צלחות מעופפות:  מיתוס מודרני של דברים הנראים בשמיים', כותב יונג כי "העב"מים מייצגים… מיתוס מודרני בהתהוות שיש לראותו כסימפטום של אי שקט נפשי עכשווי".

קרא/י עוד «

מהי תכלית היהודים? לשאול שאלה כזו משמעו להניח שלושה דברים. ראשית, שלקבוצות שונות יש אופי שונה, או רוח קבוצתית שונה, אותה ניתן לזהות. שנית, שלרוחות הקבוצתיות הללו יש תפקיד, מטרה, טֶלוֹס או מצב אידיאלי אליו הן שואפות; שהן עושות משהו ושיש להן סיבה. ושלישית, ש'תכלית היהודים', כשאיפה של קבוצה רוחנית, אכן ראויה לבירור כזה. שהניסיון להבין אותה הוא מאמץ ראוי.

לשאול 'מהי התכלית ליהודים', במילים אחרות, זה להניח שלקבוצה הספציפית הזו עשויה להיות אחריות רוחנית ייחודית, או תפקיד הכרחי בעולם; וכי היהודים, כקבוצה רוחנית, אכן ראויים לתשומת לב מיוחדת.

ההנחה הראשונה נלקחת כאן כמובנת מאליה. קבוצות חברתיות, על אף שהן מורכבות מיחידים רבים ושונים, עדיין יוצרות 'רוח עם', ועדיין מחזיקות ב'דרך הוויה' מובהקת; דרך שבאה לידי ביטוי בעיקר בשפה, בתרבות ובהתנהגות, המופיעות מעבר לתכונות האדם הפרטי.

קרא/י עוד «

למה כל כך הרבה אנשים בעולם נושאים עיניהם לסכסוך במזרח התיכון?

האם מדובר רק על סיבה גאו-פוליטית, כפי שהסביר באופן מופתי Shai Eden, פשוט סכסוך עולמי על משאבים, כסף וכוח? האם העולם פיתח רגישות עצומה לסבל אנושי לא הכרחי? האם זו אנטישמיות בסיסית שצפה שוב לפני השטח, ומבטאת שנאה קמאית ליהודי באשר הוא? ואולי העולם רואה במצב כאן עוד דוגמה לדינמיקה של דיכוי – עוד מלחמה של קבוצה מוחלשת מול כוחות מאיימים ואכזריים (כשכאן כולם מרגישים שהם הקורבן המובהק).

אך כל הסיבות האלו לא מציעות הסבר שלם. כפי שהסופר דניאל פינצ'בק מסכם, עד כה העולם לא נזעק ויצא להפגין על 400,000 התימנים שמתו במלחמה המתמשכת שם, או על דרום סודן, שבה יותר ממיליון ילדים מתמודדים עם רעב מיידי. לא היה שום קמפיין דומה ומתמשך ביחס למיליון קורבנות מלחמת האזרחים בסוריה, או לאלה שנשללו מהם זכויות על ידי משטרים אכזריים בסעודיה ואיראן. במלחמה שפרצה לא מזמן בחבל נגורנו-קרבאך, מאות אלפי פליטים ברחו מטיהור אתני, אך העולם המשיך בשלו. וזאת עוד לפני שהזכרנו את סין וטיבט, רוסיה ואוקראינה, ארה"ב ועיראק/אפגניסטן, או המלחמות הקודמות של ישראל. בכל הדוגמאות הללו היו מעורבים אינטרסים גאו-פוליטיים, סבל אנושי עצום, כוחות 'מדכאים' ו'מדוכאים', וכמובן שלעיתים גם היו מעורבים יהודים, באופן ישיר או עקיף. אכן, אנשים מודעים לאירועים אלו ואף עצובים ונסערים בגינם. אבל מעולם לא נרשמה תגובה אזרחית גלובלית כמו זו שעולה מול האימה העכשווית בארץ הקודש.

קרא/י עוד «