_{בעקבות קריאה ב'מעט התבוננות' – א.ד. גורדון (ותודה לנעמה שקד על ההכרות עם הטקסט)}

מתוך אישות הכאב הדוחקת

עשה כל מה שביכולתך לעשות

במסירות נפש

עבור היצירה האמיתית

הנשענת על רוח העם –

רוח הדוברים עמך –

ועבור כל מה שאפשר

להציל

ולבנות

[א]

אני כותב דברים אלו כדי לגבור על הספק. מתריס מעט 'יש' מול פיתוי האפשרות. אני כותב כדי למצוא שפה איתה אוכל לדבוק באלוהים, וכך לשאת את הבדידות. במילים אחרות, שאיני מבין עדיין, אני כותב את ניסיוני באמונה. מקדיש זמן בכוונה לשייף את העין, היד והלב, עד שאוכרע: איני לבד, יש טעם בכאב, ותכלית לכוונה.

[ב]

ובשאר הזמן, מתייצב השטן: מי אני? מה אני רוצה? לאן עלי לשוב? האם אני מבין מה קורא לי ולנו? מה אכן מתרחש בעולם? מה הטעם בחיים ובמה להאמין? האם נזכה לגאולה? האדבק באלוהים?

ותחתיו עוד קול יהיר מתגרה: דווקא יודעים אנו הרבה. הנה עוד רגע בִּינָתֵנוּ נעה בין כוכבים. הנה דעת גדולה מחייה מתים. הנה פיצחנו סוד הגן, והיינו כאלוהים.

קרא/י עוד «

[א]

אני כותב דברים אלו כדי לגבור על הספק. מתריס מעט 'יש' מול פיתוי האפשרות. אני כותב כדי למצוא שפה איתה אוכל לדבוק באלוהים, וכך לשאת את הבדידות. במילים אחרות, שאיני מבין עדיין, אני כותב את ניסיוני באמונה. מקדיש זמן בכוונה לשייף את העין, היד והלב, עד שאוכרע: איני לבד, יש טעם בכאב, ותכלית לכוונה.

[ב]

ובשאר הזמן, מתייצב השטן: מי אני? מה אני רוצה? לאן עלי לשוב? האם אני מבין מה קורא לי ולנו? מה אכן מתרחש בעולם? מה הטעם בחיים ובמה להאמין? האם נזכה לגאולה? האדבק באלוהים?

ותחתיו עוד קול יהיר מתגרה: דווקא יודעים אנו הרבה. הנה עוד רגע בִּינָתֵנוּ נעה בין כוכבים. הנה דעת גדולה מחייה מתים. הנה פיצחנו סוד הגן, והיינו כאלוהים.

קרא/י עוד «

פעם חלמתי שאני קורא משל טאואיסטי.

המשל מספר על שלושה אחים, שהלכו דרך ארוכה לארכיון המלך, בבקשה למצוא תשובה.

כשהגיעו לארכיון המלכותי, שאל החכם התורן מה מבוקשם?

אמר הראשון – לדעת מי אני.

אמר השני – למצוא מקומי בעולם.

אמר השלישי – באתי עד כאן לדרישת אחיי. זה אמר לי בוא, וזה אמר לי שאל.

תהה החכם האם יש לו עוד משהו להוסיף?

אמר – אולי אחלום על זה משהו פעם.

שתק החכם התורן

והתעורר.

שיחה קצרה מתוך כנס 'אהבה ומודעות' של המכון הבינתחומי למדע ותודעה (13.5.22)

הליבה הרוחנית העיקרית של כל הדתות הגבוהות היא הפילוסופיה הנצחית. ופילוסופיה זו יכולה להתקבל ולהתבטא ללא צורך בהסתמכות על אמונה דוגמטית.

אמנם חייבת להיות אמונה כסוג של אמון. שכן אמון באחרים הוא המפתח לחמלה ואדיבות כלפיהם; וביטחון ביציבות הרוחנית של היקום הוא המפתח לידיעת האלוהות. יתרה מזאת, צריך גם שתהיה אמונה בסמכות – סמכותם של אלו אשר חוסר אנוכיותם הכשירה אותם לדעת באופן ישיר את הקרקע הרוחנית של העולם. ולבסוף, חייבת להיות אמונה בטענות מסוימות אודות המציאות, שהתגלו למיסטיקנים בצורה כנה וישירה; טענות שהמאמין יודע כי ביכולתו לוודא אם רק יתמיד בהכשרתו. אך כל עוד הפילוסופיה הנצחית מובנת בפשטותה העיקרית, אין צורך באמונה בהצהרות שידוע מראש כי לא ניתן לוודא אותן.

ההצהרות חסרות-הביסוס של דתות מסוימות, אם מאמינים בהן בחוזקה, אמנם יכולות ליצור השפעה רבה על הנפש, וכך להתקיים באופן 'אובייקטיבי' במציאות. אך כל אובייקטיביות שחבה את קיומה לפעילות הנפשית של אלו המאמינים בה בחוזקה לא יכולה להיות הקרקע הרוחנית האבסולוטית של הקיום.

תודעה שעסוקה כל הזמן ב'אמונה דתית' לא יכולה להישאר במצב חסר עצמיות ובפתיחות ערנית, המהווים את תנאי הסף לידע האחדותי של ההוויה. אכן, כל אמונה בקיום של יישות על-טבעית שהיא לא המציאות הרוחנית האבסולוטית, וכל עבודה רוחנית שאינה מתרכזת בהפחתת הריכוז בעצמי, לא יכולה להוביל לחיי הנצח של האחדות ברוח. חיי נצח אלו עומדים בידיעה מאחדת של ההוויה, לא באמונה בדבר-מה פחות מזה.

אלדוס האקסלי, הפילוסופיה הנצחית

למציאות יש beat

נשימה איטית או מהירה

הדהוד מצחקק של ברירה

כמעט אי-מורגש

אבל מוחש בכל זאת

ואפשר וכדאי לנסות

להקשיב 

כמאהב

להגיב, או

אם כואב

לזמן beat

אחר

ללכת או להישאר

להדהד

ולאלתר את עצמך לדעת

–

מתי להקשיב מתי

לנגן?

בכל חוויה –

להתאמן בחוסר

              תגובה

              ‏קשובה

    ואז להיות

    ‏זרימה

    ‏טובה

    ‏כשמזדמן

להודות

להתפלל

לנסות

לשים לב

אל כל שמזדמן

לנסות

לעדן

לשחרר

ניסיונות

להרפות

להודות