מעזבונו של גנן המילים

Related image

חבילות קציר קישטו את ההר כשמלה מנוקדת, והצל הקטן שנפרש לצידן סימן כי מחצית היום כבר עברה לה. בריצתו המתנשפת אל הבית, חש גנן המילים שלא הוא זה שנאנק, אלא שהאוויר עצמו החסיר נשימה. אך כשהוריד את כובעו אל בית החזה, בדיוק מתחת למשקוף המשוייף, הוא ידע. ליבו החסיר נשמה. ובינתיים התרחקה הכרכרה במעלה הגבעה, ויחד איתה ניחוח זרעי החרדל שהשתרגו בכובעה דרך קבע. היא השאירה את אנחות הכבשים להדהד בעמק הצחיח, איתו; ובין קפלי ההר הזהוב, עלומות חיטה בודדות עמדו בעצבות משהו, מתגעגעות למשהו. ובית אחד, חצי נטוש ואדום-גג, הסכים איתן בשתיקה.

בסמטה

il_fullxfull.645789426_tpu2

 

בסמטה

האופק תמיד מעבר

לפינה, מזמין

בכל נשימה

תערובת

כביסה של

אתמול עם עציץ

של זקנה וקצת טיח

קלוף שמש

או אנחה של חתול, שנמאס לו

מאלו

המחפשים רומנטיקה

בעיזבון

מעשה באלוהים – קול קורא תיגר

maxresdefault

על מה בדיוק אנו מדברים כשאנו אומרים 'אלוהים'? מבחינתי זהו לא וויכוח תיאולוגי, פוליטי או מוסרי גרידא. זוהי שאלה אקטואלית, השואפת להבין כיצד אנו, כחברה, מבינים נושא נפיץ זה. האם ישנו בכלל מובן משותף עליו (לפחות) כל המאמינים יכולים להסכים? האם ניתן לשוחח עליו באופן ברור גם עם הלא-מאמינים? וכיצד עלינו להתייחס למושג ה'אלוהים' אם לא נמצא משמעות שכזו?

קרא/י עוד «

גנן המילים

Prune_sur_paravent_par_Kanō_Sanraku

את גנן המילים פגשתי לראשונה במדבר. זה עתה הוא יצר את החממה לסבלנות רדיקלית, ואמר שישמח לפגוש אותי שם למיץ הכי איטי שטעמתי. הסכמתי כי היה חם, אבל גם כי היו לי המון שאלות, ורציתי לשמוע את סיפורו של הגנן; כלומר את סיפורן של המילים אותן טיפח. והוא אמר שכראוי לאורח, ישמח לשתף אותי בהגיגיו, על אף שעוד אין לו.

באותם ימים הנחתי שהמדבר מבלבל אנשים, ולא הבנתי שהמצב דווקא הפוך.

אך כשהגעתי לחממה, ניצני שקט כבר ליבלבו בשיח חסר מילים.

'מה עושים כאן?' תהיתי בליבי ואוזני קשובה.

'כפי שאמרתי', חייך הגנן. 'מחכים שתצמח לה תשובה'.