מה הקטע?
מאז שהתחלת לקרוא את הפרק הזה, חווית כחמש פעימות לב. עד סוף חייך, בערך שניים וחצי מיליארד פעימות כאלו יותירו חותם ייחודי על מקצב העולם. חלק מהפעימות, אם יש לך מזל, יקרו בהלימה עם פעימותיו של אחר. וכשזה קורה, אומר המדע, יש פחות כאב ויותר משמעות. בשאר הפעימות, אומר הלב, יש הבטחה: דעת עצמך.
זוהי השיחה בין החופש לאהבה. מצד אחד, אנו רוצים להיות נאמנים לעצמנו ולחיות באופן אותנטי: להיות כנים, מדויקים, אמיתיים. אנו מבקשים לחוות נחת, מימוש או הארה, ולפעול על פי המקצב הפנימי שלנו. אך מצד שני, אנו גם שואפים לחבור לאחרים באופן אינטימי: למצוא קשרים, זוגיות, עונג ושותפות. אנו רוצים לחוות את העולם יחד עם עוד בני אדם, וליצור כך מקצבים משותפים.
הבעיה היא שתחושות אלו עלולות לסתור אחת את השנייה. שכן אהבה זוגית היא סוג של חיבור, ולכן היא כרוכה לרוב בזיקה, היקשרות ואף היאחזות; בעוד שחופש אישי הוא סוג של שחרור, ולכן הוא מערב גם עצמאות, ריחוק ובדידות.
אנחנו רוצים לחיות ביחד, אך גם להיות אדונים לזמננו. אנחנו מבקשים להיפתח בפני אחרים, אך מפחדים להיפגע מהם. אנחנו שואפים לנוע בהתאם לצו גופנו, אך גם לא לדרוס את מי שסביבנו. אנחנו רוצים לממש את עצמנו, אך גם לאפשר לאחרים לעשות זאת.
ואם כן, האם אפשר לחוות אותנטיות ואינטימיות בו-זמנית? האם אפשר להיות עצמי, ביחד? להיות חופשי באהבה? ספר זה הוא ניסיון לענות בחיוב על שאלות אלו. יתרה מזאת, הוא מבקש להציע דרך חדשה להביע את עצמנו – את הצרכים, את הפחדים ואף את העתיד שלנו, וכך להפוך את חיינו ליצירת-עולם ייחודית.
יצירה זו, יש לומר, דורשת הבנה ותרגול לפני שתוכל לזרום באופן טבעי. ומכיוון שהראש הוא שומר הסף של הלב, הדברים הבאים מבקשים לעורר את נפשנו לשיחה, ולהכין את ליבנו למפגש. מי ייתן ונזכה לכך.
המתיחה הגדולה
הניסיון לשלב בין אהבה וחופש, בין זוגיות ומימוש, מציף מגוון רגשות. חלק חשים כי אהבה אמיתית לא דורשת הקרבה. אחרים יגידו כי לפעמים כדאי לוותר קצת על מי שאנחנו כדי ליצור קשר אינטימי. עוד יספרו כי חופש אמיתי מצריך שנהיה גם לבד. ויש מי שיאמר כי אי אפשר באמת להתפשר, מבלי לפגוע בעצמנו.
אך בבחינת תגובות אלו, עלינו להבין ראשית את המורכבות הטבעית של רגשותינו. שכן רגשות כוללים שני מאפיינים עיקריים ומנוגדים: מצד אחד, הם בעלי טבע אישי ופנימי, כלומר משהו שקורה לנו באופן סובייקטיבי. ומצד שני, הם לרוב מבטאים יחס למציאות שמחוץ לנו, כלומר קשורים גם לאנשים אחרים.
ונראה שמאפיינים רגשיים אלו – טבע פנימי ויחס חיצוני – יוצרים מתח מובנה; מתח המתבטא בחוזקה באהבה זוגית. שכן ביחסי אהבה, האוהב מרגיש תחושות פנימיות עזות, המבקשות תשומת לב והתמסרות. אך בו בעת, הוא שם לב שאותן תחושות בדיוק קשורות בעצם לאדם האהוב, ומבקשות לתת לו מעמד מיוחד.
מתח זה בין תחושותינו הפנימיות ליחסנו לזולת גדל עוד יותר אם בוחנים גם את החשק המיני. שכן פעמים רבות אנחנו שואפים להתקרב מהר ככל הניתן לאדם שאנו חושקים בו, וכך לבטל את המתח המפריד ביננו. אנו מבקשים, במילים אחרות, ליצור אינטימיות שיכולה להוביל לשחרור.
שחרור מיני יכול להיות מהנה מאוד, כמובן. אך אינטימיות זריזה יכולה גם לפגוע בתחושת החופש העמוקה יותר שלנו. שכן מפגש מיני מהיר, ללא הכרות עמוקה, משמעו לרוב מפגש של שתי 'דמויות'. זוהי פגישה של שתי מעטפות חיצוניות, המציגות תמונה אידיאלית ולאו דווקא אמיתית, עבור מימוש של פנטזיה רגעית.
על מנת ליצור את האינטימיות הדרושה להנאה מינית עמוקה, נראה אפוא כי רובנו צריכים להרגיש מאוד חופשיים ומשוחררים. אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו יכולים להיות מי שאנחנו, ורק כך להיות מסוגלים להתמסר ולהתענג עד הסוף. לחלק מאיתנו זה קל ומיידי, ולאחרים, רבים מאוד, דרוש זמן רב של הכרות, תחושה של ביטחון ומרחב מאפשר.
ואם כן, איך אפשר לפעול בחופשיות על פי האינסטינקט המיני שלנו, אשר לרוב הוא ייחודי, לא-מילולי, ולעתים אף לא מודע? יתרה מזאת, איך אפשר לפעול כך ועדיין להגיב לאינסטינקט המיני של בני הזוג, המורכב באותה צורה? מה עלינו לעשות כשאנו רוצים גם להיקשר כדי להשתחרר, וגם להשתחרר כדי להיקשר?
אידברות 