במשחק 'טלפון שבור', כידוע, אנשים לוחשים אחד לשני מילים נסתרות, בתקווה היתולית שבסוף המשחק, כולם יגיעו להבנה משותפת, ויחזיקו באותו מסר סודי.

בהקשר גדול יותר, נראה כי לראשונה במשחק האנושי עצמו, אנחנו סוף סוף יכולים להגיע לתובנות אוניברסליות באמת, ולהחזיק כולנו בסוד משותף. שכן בניגוד לרוב ההיסטוריה, כפי שאמר הפילוסוף סם האריס, אנחנו כבר לא מוגבלים על ידי המקום הספציפי בו נולדנו, או על ידי הזמן המסוים אליו הגחנו. לכל אחד מאיתנו יש, באופן עקרוני, גישה ליותר מידע ממה שהיה למלומד הכי גדול או לשליט הכי חזק בעולם עד לפני מאה שנה. וכעת, מחיצות של גאוגרפיה, שפה או תרבות – מחיצות שעד לא מזמן הגבילו את סיכויינו לחוות אמיתות מסוימות – כמעט ולא קיימות יותר, או שניתן להסירן בקלות יחסית.

זו ההזדמנות הראשונה בה אנו יכולים לבחון בצורה כוללת את הידע המדעי הקיים, את התובנות של כל הדתות, את התרגולים של כל המסורות הרוחניות, את המחשבות של כל הפילוסופיות, ואת הטקסים של כל התרבויות. אנחנו סוף סוף יכולים להניח זו לצד זו את כל המטרות שהאנושות הציבה לעצמה משחר הזמנים, וכן את כל הדרכים שהוצעו על מנת להשיג מטרות אלו.

ובהשוואה זו, אנו יכולים גם להציץ לראשונה בתמונה הכללית שהתגבשה עד כה. ביכולתנו לראות מה היה סתם קשקוש, מה רק עזר לכמה אנשים לשלוט או להשיג דברים, מה התגלה כטוב בעבר אך כלא רלוונטי כיום, או מה התאים רק לתרבות אחת ולא לאחרת. ומצד שני, ביכולתנו לראות – מתוך ענווה ופתיחות מתמדת – מה באמת מוצדק, יפה, מיטיב, עובד, תקף, נכון וראוי עבור האנושות כמכלול, עבור העולם כמכלול. בכוחנו לבדוק מה נוגע בנימי הנשמה של האדם הפרטי, אך עדיין לא פוגע בקבוצה מסוימת או בטבע בכללו; מה שריר וקיים מבחינה מדעית, אך עדיין לא מעקר את העולם מחיותו הבלתי-מתוארת; מה מתאים לאזור מסוים בזמן כלשהו, אך עדיין מתיישב עם צרכי כדור הארץ.

ואם הצהרה זו נשמעת גדולה מדי, נוכל לומר אותה גם מן הצד ההופכי: סביר להניח שאנו עוד לא מבינים כלום על המציאות כשלעצמה, ועוד רחוקים מלהכיר את המשמעות הסופית של החיים, או את תפקידנו בעולם. אך אנחנו כבר מספיק מקושרים, מספיק יודעים ובעיקר מספיק למודי סבל וכאב, כדי לדעת מה עושה לנו ולעולם לא טוב.

נכון, גם הצהרה זו יכולה להרים כמה גבות ספקניות. הרי מצד אחד, גילויי המדע מבטלים 'אמיתות' דתיות ועצות מסורתיות על ימין ועל שמאל. מצד שני, דתות ומסורות עתיקות עדיין נמצאות בעולמנו, ולא נראה שהחיפוש הרוחני אחר 'הדרך הנכונה' ייעצר בקרוב. ומצד שלישי, ברור גם שדבר לא הופך ל'טוב' באופן סופי רק אם הרבה אנשים מסכימים לגביו – יהיו הם מדענים, רבנים או אמנים. אכן קל מאוד לפקפק במחשבה שיש דרך כוללת לדעת מה טוב או לא טוב לנו.

אך השאלה הראשונה שעלינו לשאול – הרבה לפני שנבחר 'מערכת מנצחת' אחת, אם יש כזו בכלל – היא מה השיטה המדעית, המסורת השבטית, הדת, הפילוסופיה והאמנות כבר מסכימות לגביו? איזה ידע ישן מאושש כרגע על פי ההבנות הכי מתקדמות שלנו, ואילו גילויים חדשים צומחים בהתכתבות עם פרקטיקות קדומות? איזו טכנולוגיה עתידית מהדהדת לטובה שירה אפית קדומה, ואיזה צמח מסתורי מתקשר עם שאיפה אנושית מודרנית?

הרי אם גם היהדות, גם המדע וגם הזן-בודהיזם מסכימים שכדאי לשטוף ידיים לפני האוכל – אשרינו! אולי מצאנו משהו ששווה לבדוק. אם גם שבט המסאי וגם מוסלמים סוניים מקדישים זמנים מסוימים כדי להתחבר אל מקור הקיום – אשרינו! אולי עלינו על משהו. אם גם חוקרים מודרניים וגם טאואיסטים עתיקים מדגישים את הצורך בטיפוח של תשומת לב וריכוז  – אשרינו! אולי זו הדרך.

וכמובן שאין בזאת כדי לומר שהדת והמדע פעלו תמיד באותה הרוח, לאור אותם עקרונות ולפי אותן מטרות. הרי גילוי 'מקרי' של אמת כתוצר לוואי של פעילות מסוימת לא מרגיש לנו כמו ראיה טובה לתקפותה של אותה פעילות. אך כידוע, ההתפתחות האורגנית של הקיום האנושי מקשה עלינו להפריד בין תחומי דעת שונים, ולא תמיד ברור איפה נגמר המיתוס ומתחילה הפילוסופיה, מה ההבדל בין שירה לדת, או מתי מדובר במדע אמיתי ומתי במדע בדיוני. כך, מכיוון שכל מערכות חיינו נטועות ומעורבבות אחת בשנייה, הן היסטורית והן מושגית, יהיה זה כדאי – ולו מבחינה אנרגטית – להתחיל מהתפיסות שהכי הרבה אנשים יכולים להזדהות עמן, והכי הרבה מערכות יכולות לחתום עליהן.

ואם כן, אילו הבנות מוסכמות תורמות לשיפור החוויה האנושית בכללה, או לכל הפחות מפחיתות מסבלה? נכון לרגע זה, ברור לנו שאנו חיים ביחד בעולם אחד – כדור הארץ. בכדור זה יש כמעט שמונה מיליארד בני אדם, אשר מכל בחינה מהותית כמעט ואין ביניהם הבדלים, וזאת בנוסף למיליארדי יצורים מודעים נוספים. אם נרצה, נוכל להתייחס גם לכל היערות, האוקיאנוסים ושאר המערכות הדינמיות בעולם כיצורים מודעים. ניתן אפילו לראות את כדור הארץ כאורגניזם כזה. אבל אפשר גם להמשיך ולהתרכז רק בנו כרגע.

עוד ברור לנו, שכל יצור מודע, או כזה שיכול בעיקרון להיות מודע, מסוגל לחוות מנעד של חוויות. כולנו, ברמה כזו או אחרת, יכולים לסבול, לכאוב, להרגיש חוסר סיפוק ואי נחת מצד אחד, או לחוות שגשוג, שלווה, שמחה, הרמוניה, אושר ואפילו הארה מצד שני. כדברי האריס, ניתן לדמות מצב רע באופן קיצוני בעולם, בו כל יצור שיכול לסבול, סובל בצורה הכי נוראה שאפשר, במשך הזמן הרב ביותר שאפשר. ולהיפך, ניתן גם לדמות מצב טוב באופן קיצוני בעולם, בו כל יצור שיכול לחוות אושר, חווה את האושר הכי גדול שאפשר, במשך הזמן הכי רב שאפשר. ברור לנו שיש הבדל בין חוויה טובה לחוויה רעה מבחינת התודעה, וכמובן שניתן לדמות את כל מנעד החוויות שבתווך – המנעד שבו נמצאים ברגיל כל היצורים המודעים.

גם הכלים לתנועה על מנעד החוויות הללו, לפחות במקרה האנושי, ברורים לנו במידה רבה. וכאמור, עוד לפני הדיון בתרומה או בפגיעה של כל תחום ידע ביחס לכלים הללו, יהיה זה הכי פשוט אם נתחיל ממה שכבר מוסכם על כולם – מחיתוך הזהב של תובנות המדע, הפילוסופיה, המסורת, האמנות, הדת והרוח. ואכן, על אף השוני בין בני האדם, ולמרות מגוון התרבויות שהצמיחה האנושות, אין בנמצא דת גדולה, מסורת רוחנית מקובלת, פילוסופיה מפורסמת או שיטה מדעית חשובה שתתנגד נחרצות לאמירות הבאות:

רובנו חווים רווחה כשיש לנו נחת בסיסית בצורת מחסה ומזון. כשאנו בטוחים ורגועים מבחינה פיזית.

רובנו חווים רווחה כשאנו מוקפים באנשים אהובים שתומכים בנו. כשיש לנו מספיק חופש, ומספיק קשרים.

רובנו חווים רווחה כשאנו מתפתחים על פי כיווננו הפנימי, ופנויים להשקיע את תשומת ליבנו כראות עיננו. כשאנו לומדים וצומחים מתוך עניין.

רובנו חווים רווחה כשאנו פעילים ועושים דברים מהנים או מאתגרים, כלומר מרוכזים בעשייה שאינה מתסכלת ואינה משעממת. כשאנו פועלים בצורה מיטיבה.

רובנו חווים רווחה כשאנו עוזרים לאחרים, ונותנים בשמחה וברוחב לב ממה שיש לנו בשפע ובא לנו בקלות. כשאנו חשובים לאחרים.

ורובנו חווים רווחה כשאנו מרגישים חיבור למשמעות עמוקה. כשיש לנו קשר מיידי ואמיתי עם המציאות.

אמירות אלו, שנלחשו מדור לדור באוזני כל מי שהקשיב להן, אינן מתיימרות להיות ממצות וסופיות, כמובן. אך בהינתן שאנו מסכימים עם הנאמר עד כה, נוכל לשלב הכל, ולומר שהמשחק האנושי נהיה מהנה יותר כשאנו יכולים להיות עצמנו, בתוך הקשר. כשאנו נמצאים במערכת יחסים בריאה עם אחרים ועם העולם. כשאנו מצליחים לשתף פעולה עם המתרחש, ובכלל זה עם רגשות עזים, אנשים זרים או מצבים לא מוכרים. כשאנו לא מוגבלים על ידי הסיפורים של עצמנו או של אחרים. כשאנו חופשיים פיזית ומנטלית להגיע לכל רגע בתודעה רעננה ומשחקית. כשאנו מרגישים משמעות וחיבור, ולא יוצרים או חווים סבל מיותר.

זהו, הסוד כבר בחוץ, והוא מסורתי, מדעי, פרימיטיבי, מודרני, ילידי ותעשייתי. בעיקר – כפי שרומזת המילה הגרמנית ל'סוד': Geheim (ביתי) – הוא היה אצלנו בבית מאז ומתמיד. בתור יצורים מודעים, בעלי יכולת לחוות אושר וסבל, כל מה שיש לנו להציע לעצמנו, לאחרים ולעולם, הוא התודעה שלנו. הכל מתחיל ונגמר במצב ובאיכות של החוויה המודעת בכל רגע, ובתשומת הלב שאנו בוחרים להעניק לדברים. מלחמה או שלום, עוני או שגשוג, כאב או הנאה – הכל כרוך באופן שבו אנו, כיחידים וכחברה גלובלית, ניגשים לעולם, חווים אותו ופועלים בו. האם אנו עושים זאת מתוך פחד או מתוך אהבה? בפתיחות או בסגירות? בצלילות או בבלבול? ברצון להחזיק או בשחרור מוחלט? באגו-צנטריות או באקו-צנטריות? באיזה הקשר אנו רואים את המתרחש? כיצד אנו מתייחסים לרגע הבא?

בנקודה זו בסיפור האנושי, אין אנו יכולים עוד להמשיך ולשחק 'בטלפון שבור'. הסוד כבר בחוץ. השאלה היחידה שנשארה היא זו שכל ילד וכל ילדה, בכל מקום ובכל זמן, שואלים כשמשחק אחד נגמר. מה נשחק עכשיו?