כל בוקר
אני מותח
אוֹרְחוֹתַי אחורה
ואז פותח מקרר
וזוכר
אלמלא חשוכא
לא אשתמודע נהורא

אלו דברי הימים של הליך הזיקוק

דאבת העולם בהיוולדו

חסד נעורי התודעה

בהגיע

ה

~

והן תהומות ההבטחה

אחת בדידות שניה עצב שלישית כאב ואחרונה אור

ראש יופי שני חסד שלישי טעם ואחרון עול

דע אחריתן בראשיתן

ואור דעת-ליבך

במצולות

~

ועולות

זעקות התפילה

שידעת

ואין בכוחן להתיר

ונתת אורך הצחור עד מאוד

ומצאת

אור הבהיר

להודות

להתפלל

לנסות

לשים לב

אל כל שמזדמן

לנסות

לעדן

לשחרר

ניסיונות

להרפות

להודות

אינסוף יקומים

מזדמנים

ואני שומע יקום

אחד אך לא בלבד

אלא אינסוף מקיימי

עולמות מלאים עד אפסות

מקומות רבות של אישיות

תהומות של בוכים ושוחקים

בפראות של טרגדיה אחת

מקהלה נהדרת

של-יש

אינסוף משתדלים

באבחת הקמה של עולם

ומה על בני האדם?

מקורקעים בתהום

שקועים בשמיים

שורש חיינו הוא אַיִן

סוף

ומה שנותר

לאסוף לעצמנו

הוא רק מה שלא הזדמן

בתוכנו –

צליל מצטלל

פעמיים

 

לפרטים נוספים,

מוזמנים להיכנס לאתר שלנו

ולעמוד בפייסבוק

 

משורר אמיתי שונא

לכל השירים

חוץ מזה

שאך נכתב, וגם כאן

לזמן מוקצב.

 

שירה אמיתית שונאת

בכל הכותבים

חוץ מזה

שלא שונא

את שכתב, רק

את העת.

 

להריח ירח גדוש

זו חוויה של פעם בימים ובלילות

אין ירא

החידוש מצידנו

נטוש מהפן החשוך של עיננו –

חוזים והוזות

שאינם מטילים את צלם

כיאות כי ירח תפס את יומם

ולְילַםְ ולעילא

ולעילה בכל יום

מלכתחילה יש ירח

עם ריח גדוש

ונטוש מעולם

 

אהבה עם יהוה היא

שחיקת התשובה

חיזור מנוחש עם הקשה

להשגה הוא

ברוך מילים וחשוך

מילות גנאי של ילדים

כמו אמונה, אהבה

היא פתרון עקר

-שאלה.

קשה לסתום

פצעים

במתנות חודרות

וגם לבצוע

ביטחונות

בהשתתפות עצמית

אבל קל מאוד לשכוח על הים

לשלוח

על פניו, הגות של חול

ולשקוע במה שכבר

נרשם

בעננים החמימים

לעת עתה

 

 

אֲלוּמַּתּוֹהוּ

בְּקָלַיְידּוֹסְקוֹפּ אוֹתִיּוֹת

 

 

מִשְׁלָח יָדוֹ הָקְצָרָה

שֶׁל הָמְשׁוֹרֵר

 

 

דַּף עִם הַפְרָעַת אִישִׁיּוּת