במסע הגדול אל החופש והאהבה, אנחנו מנסים ראשית להתחבר אל תנועת ליבנו הכנה והאמיתית. אך כדי לדעת איך אנחנו באמת נעים בעולם, עלינו לשאול מה זה בכלל אומר להיות אמיתי, להיות מחובר, להיות אותנטי? האם מדובר בביטוי עצמי חסר מעצורים? ואולי דווקא בשתיקה אצילית הנעה הרחק ממה שלא מדויק? מעבר לכך, האם אנו יכולים להיות כנים עם עצמנו כל הזמן? האם אפשר בכלל לבחור שלא להיות אמיתי? והאם האמת נמצאת בתוכנו, או דווקא אי-שם בעולם?
שאלת האמת דורשת התבוננות מעמיקה ברבדים השונים של חיינו. על פי הפילוסוף צ'רלס טיילור, אנו חיים במציאות עשירה – מציאות חדורת-משמעות, בה כל אדם חווה תכליתיות וכוונה כחלק מובנה מהעולם. תכליתיות זו, יש לומר, היא לא 'תוספת' רוחנית שאנו מבקשים לצרף לסדר הפיזי הבסיסי. חווית המציאות שלנו כרוכה בהבנה ובמשמעות, ולכן אנו רואים צורה בחומר, כוונה בפעולה ורעיונות במילים.
כשאנו מסתכלים על חתול משתופף, למשל, ורואים כי גופו מתוח, זנבו מורם ומבטו ממוקד בציפור שלפניו, אנחנו מבינים מה מתרחש כאן. ברור לנו לחלוטין שהחתול מנסה לתפוס את הציפור השברירית, שיש לו כוונה מסוימת מאוד, ושכל יישותו מתכוננת לביצוע של אותה כוונה. באותו אופן, כשאנו רואים כי האדם שלפנינו עומד כפוף, מכונס, עיניו קפוצות ושפתיו נשוכות, אנחנו חווים מיידית משהו ממצב רוחו. אנחנו מבחינים במימד נפשי פנימי שמתקיים בו. וגם אם תפיסתנו אינה מדויקת, לא ניתן לומר כי מימד זה אינו קיים כחוויה.
קרא/י עוד «
אידברות 