משורר אמיתי שונא
לכל השירים
חוץ מזה
שאך נכתב, וגם כאן
לזמן מוקצב.
שירה אמיתית שונאת
בכל הכותבים
חוץ מזה
שלא שונא
את שכתב, רק
את העת.
קטגוריה: שירים
התלבטות
התלבטות – סימן שעוד לא הגיע
הזמן – התאבדות הנצח
ברצון.
להריח ירח
להריח ירח גדוש
זו חוויה של פעם בימים ובלילות
אין ירא
החידוש מצידנו
נטוש מהפן החשוך של עיננו –
חוזים והוזות
שאינם מטילים את צלם
כיאות כי ירח תפס את יומם
ולְילַםְ ולעילא
ולעילה בכל יום
מלכתחילה יש ירח
עם ריח גדוש
ונטוש מעולם
אהבה עם יהוה
אהבה עם יהוה היא
שחיקת התשובה
חיזור מנוחש עם הקשה
להשגה הוא
ברוך מילים וחשוך
מילות גנאי של ילדים
כמו אמונה, אהבה
היא פתרון עקר
-שאלה.
לקראת סופה
קשה לסתום
פצעים
במתנות חודרות
וגם לבצוע
ביטחונות
בהשתתפות עצמית
אבל קל מאוד לשכוח על הים
לשלוח
על פניו, הגות של חול
ולשקוע במה שכבר
נרשם
בעננים החמימים
לעת עתה
שָׁלוֹשָׁהּ גִּידּוּרֵי שִׁירָה
אֲלוּמַּתּוֹהוּ
בְּקָלַיְידּוֹסְקוֹפּ אוֹתִיּוֹת
מִשְׁלָח יָדוֹ הָקְצָרָה
שֶׁל הָמְשׁוֹרֵר
דַּף עִם הַפְרָעַת אִישִׁיּוּת
הָבִּפְנוֹכוֹ
בָּא לִי לְגָרֵד
אֶת הָבִּפְנוֹכוֹ
שֶׁל עַצְמִי
לְכַבֵּד שְׁאֵרִיּוֹת
שֶׁל נְשִׁיקוֹת,
מִינֵי שְׁתִיקוֹת
וְמוּעָקוֹת
מִן הֶעָבָר.
כָּךְ אֶפְשָׁר יִהְיֶה
לִרְאוֹת
אֶת הֵד
הַפְּעִימוֹת, הַמִתְדַּפְּקוֹת
בִּדְמָמָה
עַל מַעֲטֶפֶת
שֶׁאֵינִי מַכִּיר.
טֶלֶפוֹן שָׁבוּר
אֱלֹהִים מְשַׂחֵק אוֹתָנוּ
בְּטֶלֶפוֹן שָׁבוּר.
הוּא רָגִיל לְזֶה, אֲפִלּוּ
מָכוּר לַקֶּצֶר
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּחַ שֶׁהוּא
יוֹצֵר בִּתְפִלָּתוֹ:
בְתְנוּעָתוֹ אֶל הָאָדָם,
בּוֹ נִמְזָגוֹת הַבַּקָּשׁוֹת
זוּגוֹת זוּגוֹת;
מְהִדְהוּדוֹ.
הוּא צוֹחֵק,
וּמְשַׁבֵּשׁ אוֹתָנוּ הַלֵּאֶה
בְּשִּׁלְהֵי הַלָּשׁוֹן
בְּשִּׁלְהֵי הַלָּשׁוֹן
שֶׁבְּקֵּץ הַשָּׂפָה
נִסְּתָה אוֹת
בּוֹדְדָה
לְהִתְעַבֵּד.
אַךְ, חָשְׁבוּ
כֻּלָּם פֶּה אֶחָד
זוֹהִי רַק זָעֲקָה
לְחֶבְרָה, וּבְסוֹפָהּ
שֶׁל דִּבְרָה
הִיא תִּתְ אוֹ דֵד.
מי זה?
מי זה?
מי החמוד הזה המתוקי
קטנטני הזה
עם הראש הפצפון
והאף הנבון
הזה, מי?
זה המחרחר
לילותיו, מחרבן
את ימיו מתחנן
לסיים מכאוביו ומייד
ומִשַד ולבד
מבקשני
שלא ארדם ללא קשב
פועם לֵדרישה
פעוטה
לבסס עצמותו
בחיי, זה
דבר זה, מי עוד יכול
להגיע אף שעוד לא הלך?
לחבור אף שאך זה נחתך?
ולנשום ולחוות עת נשמתו נכוותה
כשאמר – וואה!
ובמקום לענות לו
בכינו:
מי זה?
אידברות 