For Hebrew version, press here.

Facing life and its various experiences – its beauty, pain and mystery – people throughout time had developed spiritual life-strategies, in the hope of achieving a sustainable and functioning sense of being.

Within these attitudes, three distinctive types of 'other-worldly' reactions are extremely common: seclusion, conceptualization and submission. Put more broadly, when the absurdity of life and the unlikelihood of the universe becomes apparent to an individual – usually while growing up or during an initiation phase – one unusually tries the following: to stay as far away from worldly phenomena, to mentally understand them, or to consent and 'give oneself' to them completely.

קרא/י עוד «

When talking about any important issue, be it climate change or the meaning of life, we simply don’t have the luxury of provinciality. We cannot solve global problems from the standpoint of one geographical area, and likewise, we cannot offer authentic answers to life's questions from one individual's narrow experience.

 Thus, when speaking about something as crucial as the essence of identity, we must regard it not from the standpoint of one country, one period in time, and indeed, even one identity, but through the largest possible lenses. We must, so to speak, take the position of all possible I's – the ideal I form – in order to realize how we become who we are.

קרא/י עוד «

 

משורר אמיתי שונא

לכל השירים

חוץ מזה

שאך נכתב, וגם כאן

לזמן מוקצב.

 

שירה אמיתית שונאת

בכל הכותבים

חוץ מזה

שלא שונא

את שכתב, רק

את העת.

התלבטות – סימן שעוד לא הגיע

הזמן – התאבדות הנצח

ברצון.

 

להריח ירח גדוש

זו חוויה של פעם בימים ובלילות

אין ירא

החידוש מצידנו

נטוש מהפן החשוך של עיננו –

חוזים והוזות

שאינם מטילים את צלם

כיאות כי ירח תפס את יומם

ולְילַםְ ולעילא

ולעילה בכל יום

מלכתחילה יש ירח

עם ריח גדוש

ונטוש מעולם

 

אהבה עם יהוה היא

שחיקת התשובה

חיזור מנוחש עם הקשה

להשגה הוא

ברוך מילים וחשוך

מילות גנאי של ילדים

כמו אמונה, אהבה

היא פתרון עקר

-שאלה.

 

היה זה הסופר האנגלי ארתור סי קלארק שאמר כי "כל טכנולוגיה מתקדמת די הצורך, אין הבדל בינה ובין כישוף". ואכן, אם היינו מציגים את הטלפון שבכיסנו לאנשים מתקופת הברונזה, סביר שהיו נדהמים-עד-אימה מיכולתנו להעביר מסרים דרך מלבן קטן ושחור. הם היו המומים מהקסם שלנו, בדיוק כפי שאנו נהיה אם, למשל, בן-שיחנו יעלם לנגד עיננו, ואז יגיח לפתע במקום אחר. אך כשאותו אדם יסביר לנו כיצד מְשַׁגֵּר קוונטי חדשני יכול לפרק אטומים ולשכפלם במקום אחר, נתחיל אולי להבין את הטכנולוגיה העומדת מאחורי הכישוף.

בינתיים, כידוע, אין בידנו מכשירים כאלו. אך עובדה זו מעולם לא הפריעה לאנשים לדמיין אותם, ולתאר בספרים, בציורים, בסרטים ובנבואות עוד אינספור תחזיות דומות לעתיד. וכשאנו מכירים בתכונה זו של האנושות, ברצונה לתפוס בכל עת את מה שעוד רגע יבוא, ביכולתנו בהחלט לתהות: כיצד אנשים מדמיינים את המחר? מדוע 'הגיוני' לחשוב שדבר מסוים יתרחש עוד מעט, ודבר אחר לא? על מנת לבחון את העניין, נוכל לחשוב על מה שאנשים דמיינו עד לא מזמן בקשר לתקופתנו אנו.

קרא/י עוד «

קשה לסתום

פצעים

במתנות חודרות

וגם לבצוע

ביטחונות

בהשתתפות עצמית

אבל קל מאוד לשכוח על הים

לשלוח

על פניו, הגות של חול

ולשקוע במה שכבר

נרשם

בעננים החמימים

לעת עתה

 

 

אֲלוּמַּתּוֹהוּ

בְּקָלַיְידּוֹסְקוֹפּ אוֹתִיּוֹת

 

 

מִשְׁלָח יָדוֹ הָקְצָרָה

שֶׁל הָמְשׁוֹרֵר

 

 

דַּף עִם הַפְרָעַת אִישִׁיּוּת

 

 

אברהם אבינו (שהיה גם אבי הערבים, המדיינים, האדומים והעמלקים) היה בכלל סורי. בנו, יצחק, העדיף את עשיו על פני יעקב – אבי שבטי ישראל. אותו יעקב התחתן עם אישה ארמית, עזב את הארץ וירד למצרים. שם, בארמון פרעה, גדל נסיך מצרי בשם משה, אשר בחר לחיות עם מדיינית. עוד זמן עבר, ובישראל מלך דוד – הומוסקסואל וצאצא של מסתננת ממואב. בנו, שלמה המלך, התבולל עם אלף נשים ועבד אלוהים אחרים. בהמשך, סיפר ישעיהו על חזונו אודות שבת אויבים גם יחד. לאחר גלות בבל, המשחרר הגדול של עם ישראל היה דווקא כורש האיראני. עוד יציאה לגלות, ואנו מוצאים שהרמב"ם היה ערבי רוב חייו, כמו גם הבאבא סאלי והרב עובדיה יוסף. ארון הספרים היהודי נכתב באינספור שפות – עברית, ארמית, ערבית, גרמנית, רוסית, אמהרית ועוד. את הכינוי 'עם הספר' קיבלנו בכלל מהקוראן. ועל עמים וקבוצות שהתעקשו להגן על טוהר הלאום אנו לומדים היום בשיעורי היסטוריה. בפרט, אנו לומדים על הסיבות לאובדנם.