מסלול חדש במדרשת הלך-רוח! יום לימודים שבועי, 12 מפגשים, לכל מי שרוצה לחקור את עצמו, את הדרך ואת החיבור ביניהם ימי א' מ-16:00 עד 22:00, מתחילים ב-31.10.21.
התוכנית תתמקד בשלושה אפיקים מרכזיים: ראשית – הדאו, תנועת הקוסמוס שאני חלק ממנה, והיכולת שלי למצוא מקום הרמוני וחסר מאמץ בזרימת החיים. שנית – מסע ביוגרפי (אנתרופוסופיה), ובו ניתן לראות כיצד הביוגרפיה האישית שלי קשורה לאתגרים של חיי, כמו גם לייעוד ולהתפתחות שלי. ושלישית – החיפוש הרוחני, הדרך האחת אותה מבקשים באינסוף אופנים, שפות ומפגשים.
ממה צריך להיזהר? מה יכול לתמוך בדרך? וכיצד נוכל לצעוד בה בביטחון, ביחד ולחוד?למציאות יש הלך רוח משלה. בואו להתחבר אליה.
נקודת המוצא שלנו היא הדוקטרינה הפסיכולוגית – 'אתה הוא זה' (that art thou). והשאלה המציגה עצמה כעת באופן טבעי היא שאלה מטאפיזית: מהו אותו 'זה' שהאדם יכול להדמות אליו?
לשאלה הזו, הפילוסופיה הנצחית הציגה תמיד ובכל מקום את אותה התשובה. המצע האלוהי של כל הקיים הוא אבסולוט רוחני, בלתי ניתן לתיאור מצד המחשבה המושגית, אך במקרים מסוימים, כזה הניתן לחוויה ישירה ואף הגשמה אנושית.
המוחלט הזה הוא האלוהים-ללא-צורה של המיסטיקה ההינדואית והנוצרית. והמטרה העליונה של בני-האדם, הסיבה האולטימטיבית לקיומנו, היא ידיעה מאחדת של המצע האלוהי הזה – ידיעה שיכולה להגיע רק לאלו המוכנים 'למות לעצמי', ובכך לעשות מקום לאלוהים. לצערנו, בכל דור ודור רק מעטים ישיגו את המטרה העליונה של הקיום האנושי; אך ההזדמנות להגיע לידיעה מאחדת כזו תוצע בדרך זו או אחרת בעולם עד שכל היצורים המודעים יתממשו כמי שהם באמת.
זוהי לא הצהרה בשבחי התרבות, אלא אמירה טכנית פשוטה, אולי אפילו טרגית.
לאחר שרכשנו את יכולת הקריאה – בעמל רב יש לומר – אין לנו עוד יכולת לראות מילים כאסופה אקראית של קווים, זוויות, עיטורים ונקודות.
כשאנו מביטים בשרבוטים שחורים אלו, אנו נוטים להתעלם מצורתם הגלויה או מסידורם המרחבי, ומתייחסים באופן בלעדי לרובד נוסף שלפתע זורח מתוכם – רובד המשמעות.
בתור קוראים מנוסים, קשה לנו אף להיזכר בזמן בו שלטים, תוויות וכותרות לא כפו את משמעותם עלינו. אנחנו מסתכלים על בקבוק ממותג, ולא יכולים שלא להבין 'חלב'. אנו מביטים באסופת מילים זו ממש, וגם אם אנחנו ממש מנסים, קשה לנו פשוט לראות אותן, ולאו דווקא להבין אותן.
לכן מסורות רוחניות רבות מבקרות את התופעה הזו. הן טוענות שכולנו 'מסוממים' על ידי מילים ומשמעות, ובקושי יכולים לחוות את המציאות 'סתם כך', כפי שהיא.
דרך אחת להתמודד עם הבעיה היא לעשות מדיטציה, להרהר בקואנים, לשהות הרבה בטבע, ובאופן כללי – לנסות לפעור חור בשמיכה המושגית איתה אנו מכסים את המציאות.
זוהי דרך נהדרת, עמוקה ובעלת תוצאות מובטחות למתמידים בה.
אך אולי ישנה עוד דרך, כזו המתאימה יותר לאלו שלא מצליחים להשתחרר בקלות מהראש החושב.
זוהי דרך המוצעת לאלו שלמרות כל השעות שישבו במדיטציה, עדיין מוצאים עצמם עם אותו אב-בית המכונה 'אני', המתעקש לכסות כל חוויה בשמיכה, וסדין, וציפית מילולית.
ודרך זו מציעה לנו משהו הפוך. לא לפעור חור בשמיכת המושגים, אלא דווקא להתעטף בכיסוי, ורק להמשיך איתו באמת, עד הסוף.
הרעיון הוא כזה: כפי שאסופת כתמים מסוימת יכולה 'להפוך' למילה ולכפות עלינו משמעות, אם רק נתאמן בלתפוס אותה כמו שצריך, אולי נוכל לפתח את אותה תפיסה לגבי כל הכתמים הקיימים – כלומר לגבי מרקם החיים כולו?
אולי נוכל להתאמן ב'לקרוא' את המציאות בכללה, כלומר לפתח יכולת רצופה לחוש את רובד המשמעות של כל דבר, ושל מצרף הדברים כולם.
לאחר אימון כזה, נוכל למשל להתבונן בצירוף אקראי של ספסל עץ, נעל אדומה וקיר מחוספס, וכך לתפוס באופן מיידי את המשמעות של צירוף זה, את הרובד החדש הזורח מתוכו. או שאולי רק נביט בוילון ישן, בעודו חושף לסירוגין את החדר עבור העולם, ואז נראה גם אנחנו, לסירוגין, את נפשנו נעה באור. במילים אחרות, לאחר שנתרגל לכך, נוכל לקרוא כל רגע באמת, כלומר לשלב את הנפש בעולם.
המשימה של מחפשי דרך בימינו היא למצוא משהו לחיות בעדו. למצוא מורה אמיתי, למצוא אלוהים – פנימי או חיצוני, למצוא ערך, רעיון או השראה; דבר-מה שיכול להחיות ולהכווין, שיכול לתת ערך למעשים, ומיקום ותפקיד ברשת ההוויה הגדולה.
ממש כמו פעם, וכפי שדרשו כל המסורות, האדם צריך למצוא ולקבל משהו המתקיים 'מעליו', או מתחתיו, או בעומקו. משהו לתת לו דין וחשבון, משהו לפעול לאורו.
אך כיום, 'התשובה' המבוקשת כבר לא יכולה להיות מוגשת לנו. היא לא יכולה להיות דבר חיצוני שנכפה עלינו, מערכת אמונות מוכנה, או הלכה סגורה אותה פשוט צריך לקבל. עשה לך רב, כן. אך 'עשה לך' בלשון 'לך לך' – כלומר הרחק מן המוכר. עשה תשובה לעצמך – תשובה אורגנית, כנה ומתפתחת – עבור ומתוך פנימיותך. וגם אם בסופו של דבר תדמה התשובה לזו של בית אביך (והרי אפילו אברהם נשאר בתוך עולמו, ורק שינה את מספר דרי שמיים), עדיין תהיה זו אמונתך הטבעית. עקידת עצמך כמבחן גאולתך.
החיפוש הרוחני, אם כן, הוא לא רק ניסיון למצוא אלוהים אמיתי או עצמי אמיתי, אלא גם ניסיון להמציא אותם. והמצאה זו היא לא דבר שרירותי. כפי שמראה המילה invent, שמקורה הלטיני – invenire – משמעו גם 'המצאה' וגם 'גילוי', עיקר החיפוש מתמצה בהבאה לידי קיום של האמת הנוכחת-תמיד.
הרי לא נקבל על עצמנו אלוהי שווא, בדיוק כפי שאלוהים לא יתרצה מעצמי כוזב. לכן בקשתנו היא ליצור כביכול את הדבר שיוצר אותנו. לכונן בעצמנו – בתוכנו ועל ידנו – את המשכן הפנימי, שמעולם לא יכלנו בלעדיו.
בחיפושנו אחר מהות לחיות לעידה, אנו יכולים למצוא – בחסדי אותה מהות – את מה שתמיד היה שם. אנו יכולים להדליק ניצוץ בעמוד האש שבלב, בידיעה שהרוח כבר תעשה את שלה בליבויו.
החלק הראשון של מאמר זה (המתאר את דבריו של יונג) התפרסם כאן לפני זמן מה באופן נפרד ועצמאי. אך לרעיונות יש חיים משלהם, וכך דברים ראשוניים אלו צמחו בינתיים למחשבה רחבה יותר, ובתקווה גם פורייה יותר, אותה אני מפרסם כאן.
הפסיכולוג הנודע קרל יונג תמיד חשב שיש משהו מוזר בתודעה של האדם המודרני. בספרו האחרון, 'האדם וסמליו', הוא מסביר כי כולנו נצחק על הרעיון שחיה או צמח 'ממציאים את עצמם'. אך עדיין, אנשים רבים מאמינים שהדעת האנושית – העומדת בפסגת האבולוציה – ממציאה את עצמה ובוראת את קיומה. וזו אמונה משונה. שכן התודעה, אליבא דיונג, הפכה למודעת כפי שבלוט הופך לעץ אלון, או כפי שזוחלים התפתחו עם הזמן ליונקים. ובמידה שהתפתחה עד כה, כך הדעת ממשיכה גם היום, מניעה אותנו לא רק אל מול גירויים, אלא גם מבפנים, מתוך התהום.
המניעים הפנימיים הללו, ממשיך יונג, נובעים ממקור עמוק, שאינו תוצר התודעה ואף לא נמצא בשליטתה. במיתולוגיה של הזמן הקדום, כוחות אלו כונו מאנה, רוחות, שדים או אלים, והם פעילים היום בדיוק כמו אז. כשהם מתאימים לנו, אנו משבחים את 'תחושת הבטן' שלנו, וטופחים לעצמנו על השכם. כשהם עובדים נגדנו, אנו מלינים על 'מזל רע', על אנשים רעים, או על כך שסיבת אובדננו היא פתולוגית. אך הדבר היחיד שאיננו מודים בו הוא שחיינו תלויים בכוחות שמעבר לנו.
ימי א' מ-16:00 עד 22:00, מתחילים ב-31.10.21.
אידברות 