מבעד לדת – פרק ראשון

Image result for ‫איצו רימר‬‎
תמונה באדיבות איצו רימר

 

שאלתי פעם אשת-רוח ותיקה מה היא חושבת על אלוהים. היא נאנחה עמוקות, צחקה לפרקים, ואז נעה בלב שקט ומפעים. באותו רגע, חשבתי שהבנתי דבר-מה. אך כשאצתי לכתוב זאת, התאבנה ואמרה: כשנוח ליהודים, הם לא כותבים.

ואכן, נראה כי הבִּינָה היהודית נוטה להתבהר בחוסר נחת. כשאנו כמהים, תוהים וחולמים, אנו גם הוזים, הוגים ויוצרים; מה שמסביר מדוע התורה היא נבואה כתובה – געגוע מתועד לשאר-רוח עתידי. אך כמובן שלסיפור זה יש עוד צדדים. שכן כל סיפור מצריך שפה ייחודית, ואם נעים בה כהלכה, כל שפה מציעה גאולה ייחודית. זו התנועה העתיקה בין החיים ליצירה, ובסופו של דבר, אלו מילים נרדפות.

והנה גם אני כותב עכשיו באותה תנועה יוצרת חיים – בסמוך ללידת בני הראשון. זוהי תקופה מלאת שאלות, והגעתו לעולם, על פלאיה ודרישותיה, הזכירה לי תהייה יהודית עתיקה:

קרא/י עוד «

היקשרות לנשגב

Related image

 

לגרסה באנגלית – לחצו כאן

בבואנו להתמודד עם חוויות החיים השונות – עם היופי, הכאב והמסתורין הטבועים במציאות – אנו נוטים לפתח תפיסות עולם מגוונות. אנו מרוממים (או מרמים) את עצמנו עם מפעלים רוחניים כגון דת, פילוסופיה, מדע, הגות או שירה, וזאת בניסיון ליצוק משמעות בקיום – בניסיון לקשור את תרבותנו אל העולם שסביב, ומעבר לו.

בין שלל התפיסות הללו, שלוש תגובות קיומיות הן נפוצות ביותר בקרב מחפשים רוחניים: התבודדות, לימוד או קבלה. אלו לא התגובות היחידות, כמובן; אך כשהאבסורדיות של החיים וחוסר ההיגיון של היקום כופים עצמם עלינו – בדרך כלל בתקופת ההתבגרות או בעת משבר – רבים מאיתנו נוטים לנסות אחת מן התגובות הללו: להתרחק כליל מתופעות העולם, לתארן ולהבינן עד תום, או להסכים ולנוע איתן באופן מוחלט.

קרא/י עוד «

Transcendent Attachment

Related image

For Hebrew version, press here.

Facing life and its various experiences – its beauty, pain and mystery – people throughout time had developed spiritual life-strategies, in the hope of achieving a sustainable and functioning sense of being.

Within these attitudes, three distinctive types of 'other-worldly' reactions are extremely common: seclusion, conceptualization and submission. Put more broadly, when the absurdity of life and the unlikelihood of the universe becomes apparent to an individual – usually while growing up or during an initiation phase – one unusually tries the following: to stay as far away from worldly phenomena, to mentally understand them, or to consent and 'give oneself' to them completely.

קרא/י עוד «

I for an I – The musical dance of becoming oneself

When talking about any important issue, be it climate change or the meaning of life, we simply don’t have the luxury of provinciality. We cannot solve global problems from the standpoint of one geographical area, and likewise, we cannot offer authentic answers to life's questions from one individual's narrow experience.

 Thus, when speaking about something as crucial as the essence of identity, we must regard it not from the standpoint of one country, one period in time, and indeed, even one identity, but through the largest possible lenses. We must, so to speak, take the position of all possible I's – the ideal I form – in order to realize how we become who we are.

קרא/י עוד «

להריח ירח

Image result for the art of smell

 

להריח ירח גדוש

זו חוויה של פעם בימים ובלילות

אין ירא

החידוש מצידנו

נטוש מהפן החשוך של עיננו –

חוזים והוזות

שאינם מטילים את צלם

כיאות כי ירח תפס את יומם

ולְילַםְ ולעילא

ולעילה בכל יום

מלכתחילה יש ירח

עם ריח גדוש

ונטוש מעולם

לקראת עולם מכושף

Related image

 

היה זה הסופר האנגלי ארתור סי קלארק שאמר כי "כל טכנולוגיה מתקדמת די הצורך, אין הבדל בינה ובין כישוף". ואכן, אם היינו מציגים את הטלפון שבכיסנו לאנשים מתקופת הברונזה, סביר שהיו נדהמים-עד-אימה מיכולתנו להעביר מסרים דרך מלבן קטן ושחור. הם היו המומים מהקסם שלנו, בדיוק כפי שאנו נהיה אם, למשל, בן-שיחנו יעלם לנגד עיננו, ואז יגיח לפתע במקום אחר. אך כשאותו אדם יסביר לנו כיצד מְשַׁגֵּר קוונטי חדשני יכול לפרק אטומים ולשכפלם במקום אחר, נתחיל אולי להבין את הטכנולוגיה העומדת מאחורי הכישוף.

בינתיים, כידוע, אין בידנו מכשירים כאלו. אך עובדה זו מעולם לא הפריעה לאנשים לדמיין אותם, ולתאר בספרים, בציורים, בסרטים ובנבואות עוד אינספור תחזיות דומות לעתיד. וכשאנו מכירים בתכונה זו של האנושות, ברצונה לתפוס בכל עת את מה שעוד רגע יבוא, ביכולתנו בהחלט לתהות: כיצד אנשים מדמיינים את המחר? מדוע 'הגיוני' לחשוב שדבר מסוים יתרחש עוד מעט, ודבר אחר לא? על מנת לבחון את העניין, נוכל לחשוב על מה שאנשים דמיינו עד לא מזמן בקשר לתקופתנו אנו.

קרא/י עוד «