משורר אמיתי שונא

לכל השירים

חוץ מזה

שאך נכתב, וגם כאן

לזמן מוקצב.

 

שירה אמיתית שונאת

בכל הכותבים

חוץ מזה

שלא שונא

את שכתב, רק

את העת.

 

להריח ירח גדוש

זו חוויה של פעם בימים ובלילות

אין ירא

החידוש מצידנו

נטוש מהפן החשוך של עיננו –

חוזים והוזות

שאינם מטילים את צלם

כיאות כי ירח תפס את יומם

ולְילַםְ ולעילא

ולעילה בכל יום

מלכתחילה יש ירח

עם ריח גדוש

ונטוש מעולם

 

אהבה עם יהוה היא

שחיקת התשובה

חיזור מנוחש עם הקשה

להשגה הוא

ברוך מילים וחשוך

מילות גנאי של ילדים

כמו אמונה, אהבה

היא פתרון עקר

-שאלה.

קשה לסתום

פצעים

במתנות חודרות

וגם לבצוע

ביטחונות

בהשתתפות עצמית

אבל קל מאוד לשכוח על הים

לשלוח

על פניו, הגות של חול

ולשקוע במה שכבר

נרשם

בעננים החמימים

לעת עתה

 

 

אֲלוּמַּתּוֹהוּ

בְּקָלַיְידּוֹסְקוֹפּ אוֹתִיּוֹת

 

 

מִשְׁלָח יָדוֹ הָקְצָרָה

שֶׁל הָמְשׁוֹרֵר

 

 

דַּף עִם הַפְרָעַת אִישִׁיּוּת

 

בָּא לִי לְגָרֵד

אֶת הָבִּפְנוֹכוֹ

שֶׁל עַצְמִי

לְכַבֵּד שְׁאֵרִיּוֹת

שֶׁל נְשִׁיקוֹת,

מִינֵי שְׁתִיקוֹת

וְמוּעָקוֹת

מִן הֶעָבָר.

 

כָּךְ אֶפְשָׁר יִהְיֶה

לִרְאוֹת

אֶת הֵד

הַפְּעִימוֹת, הַמִתְדַּפְּקוֹת

בִּדְמָמָה

עַל מַעֲטֶפֶת

שֶׁאֵינִי מַכִּיר.

 

אֱלֹהִים מְשַׂחֵק אוֹתָנוּ

בְּטֶלֶפוֹן שָׁבוּר.

הוּא רָגִיל לְזֶה, אֲפִלּוּ

מָכוּר לַקֶּצֶר

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּחַ שֶׁהוּא

יוֹצֵר בִּתְפִלָּתוֹ:

בְתְנוּעָתוֹ אֶל הָאָדָם,

בּוֹ נִמְזָגוֹת הַבַּקָּשׁוֹת

זוּגוֹת זוּגוֹת;

וּבְשׁוּבוֹ לַמָּקוֹם,

שָׁם הֵן נְבוֹכוֹת

מְהִדְהוּדוֹ.

הוּא צוֹחֵק,

וּמְשַׁבֵּשׁ אוֹתָנוּ הַלֵּאֶה

לְעוֹלָם וָעֶד.