מוזמנים לצפות בשני פרקים חדשים מתוך הפודקאסט של מיכאל מלמדוב 'השיעורים שלא למדתי בבצפר'.

בשיחות דיברנו בין השאר על הליכה במשעולי החיים, סנכרון בין רוח ונפש, קרל יונג, העידן החדש, דרך הרוח, פסיכדלים, מחקר התודעה ועל העצמי שנמצא אי שם בתוך כל זה….

המשימה של מחפשי דרך בימינו היא למצוא משהו לחיות בעדו. למצוא מורה אמיתי, למצוא אלוהים – פנימי או חיצוני, למצוא ערך, רעיון או השראה; דבר-מה שיכול להחיות ולהכווין, שיכול לתת ערך למעשים, ומיקום ותפקיד ברשת ההוויה הגדולה.

ממש כמו פעם, וכפי שדרשו כל המסורות, האדם צריך למצוא ולקבל משהו המתקיים 'מעליו', או מתחתיו, או בעומקו. משהו לתת לו דין וחשבון, משהו לפעול לאורו.

אך כיום, 'התשובה' המבוקשת כבר לא יכולה להיות מוגשת לנו. היא לא יכולה להיות דבר חיצוני שנכפה עלינו, מערכת אמונות מוכנה, או הלכה סגורה אותה פשוט צריך לקבל. עשה לך רב, כן. אך 'עשה לך' בלשון 'לך לך' – כלומר הרחק מן המוכר. עשה תשובה לעצמך – תשובה אורגנית, כנה ומתפתחת – עבור ומתוך פנימיותך. וגם אם בסופו של דבר תדמה התשובה לזו של בית אביך (והרי אפילו אברהם נשאר בתוך עולמו, ורק שינה את מספר דרי שמיים), עדיין תהיה זו אמונתך הטבעית. עקידת עצמך כמבחן גאולתך.

החיפוש הרוחני, אם כן, הוא לא רק ניסיון למצוא אלוהים אמיתי או עצמי אמיתי, אלא גם ניסיון להמציא אותם. והמצאה זו היא לא דבר שרירותי. כפי שמראה המילה invent, שמקורה הלטיני –  invenire – משמעו גם 'המצאה' וגם 'גילוי', עיקר החיפוש מתמצה בהבאה לידי קיום של האמת הנוכחת-תמיד.

הרי לא נקבל על עצמנו אלוהי שווא, בדיוק כפי שאלוהים לא יתרצה מעצמי כוזב. לכן בקשתנו היא ליצור כביכול את הדבר שיוצר אותנו. לכונן בעצמנו – בתוכנו ועל ידנו – את המשכן הפנימי, שמעולם לא יכלנו בלעדיו.

בחיפושנו אחר מהות לחיות לעידה, אנו יכולים למצוא – בחסדי אותה מהות – את מה שתמיד היה שם. אנו יכולים להדליק ניצוץ בעמוד האש שבלב, בידיעה שהרוח כבר תעשה את שלה בליבויו.

החלק הראשון של מאמר זה (המתאר את דבריו של יונג) התפרסם כאן לפני זמן מה באופן נפרד ועצמאי. אך לרעיונות יש חיים משלהם, וכך דברים ראשוניים אלו צמחו בינתיים למחשבה רחבה יותר, ובתקווה גם פורייה יותר, אותה אני מפרסם כאן.

הפסיכולוג הנודע קרל יונג תמיד חשב שיש משהו מוזר בתודעה של האדם המודרני. בספרו האחרון, 'האדם וסמליו', הוא מסביר כי כולנו נצחק על הרעיון שחיה או צמח 'ממציאים את עצמם'. אך עדיין, אנשים רבים מאמינים שהדעת האנושית – העומדת בפסגת האבולוציה – ממציאה את עצמה ובוראת את קיומה. וזו אמונה משונה. שכן התודעה, אליבא דיונג, הפכה למודעת כפי שבלוט הופך לעץ אלון, או כפי שזוחלים התפתחו עם הזמן ליונקים. ובמידה שהתפתחה עד כה, כך הדעת ממשיכה גם היום, מניעה אותנו לא רק אל מול גירויים, אלא גם מבפנים, מתוך התהום.

המניעים הפנימיים הללו, ממשיך יונג, נובעים ממקור עמוק, שאינו תוצר התודעה ואף לא נמצא בשליטתה. במיתולוגיה של הזמן הקדום, כוחות אלו כונו מאנה, רוחות, שדים או אלים, והם פעילים היום בדיוק כמו אז. כשהם מתאימים לנו, אנו משבחים את 'תחושת הבטן' שלנו, וטופחים לעצמנו על השכם. כשהם עובדים נגדנו, אנו מלינים על 'מזל רע', על אנשים רעים, או על כך שסיבת אובדננו היא פתולוגית. אך הדבר היחיד שאיננו מודים בו הוא שחיינו תלויים בכוחות שמעבר לנו.

קרא/י עוד «

זה נכון

שבתקופה המודרנית

אנשים 'מתורבתים'

רכשו מידה מסוימת

של כוח רצון,

אותו הם מבטאים

ככל שיחפצו.

הם למדו לעבוד ביעילות

מבלי להידרש לזמרה ולתיפוף

שיהפנטו אותם

לכדי עשייה.

הם אף זנחו

את התפילה היומית

לעזרה משמיים.

ובעוד שהאדם הפרימיטיבי

נתקע בכל צעד

בעקבות פחדים,

אמונות טפלות

ומכשולים בלתי-נראים,

נראה כי האדם המודרני

יכול לבצע

כל מה שהוא מתכנן,

ואף לתרגם

רעיונות

למעשה מיידי.

אך הסיסמה שאומרת

כי 'היכן שיש רצון יש דרך',

היא האמונה הטפלה

של האדם המודרני.

שכן עבור תחזוקת אמונתו,

האדם בן ימינו

משלם קנס,

המצטבר לגרעון עצום

במודעותו הפנימית.

הוא עיוור לעובדה

כי על עף תבונתו ויעילותו,

הוא אחוז

על ידי כוחות

שאינם בשליטתו.

אלוהיו ושדיו

כלל לא נעלמו,

אלא רק קיבלו שמות חדשים.

והם מטריפים

את דעתו –

בחוסר נחת,

תפיסות מעורפלות

וסיבוכים נפשיים.

*

קרל גוסטב יונג, 1964

המניעים הפנימיים

נובעים

ממקור עמוק,

שאינו תוצר

התודעה

ואף לא נמצא

בשליטתה.

במיתולוגיה של הזמן הקדום

כוחות אלו כונו

מאנה, רוחות, שדים או אלים,

והם פעילים היום

בדיוק כמו אז.

כשהם מתאימים לנו,

אנו משבחים את 'תחושת הבטן',

וטופחים לעצמנו על השכם.

אם הם עובדים נגדנו

אנו מלינים על 'מזל רע',

או אנשים רעים,

או על כך שסיבת אובדננו

פתולוגית.

אך הדבר היחיד שאיננו

מודים בו

הוא שחיינו תלויים

בכוחות שמעבר

לנו.

*

קרל גוסטב יונג, 1964

כולנו נצחק על הרעיון

שחיה או צמח

ממציאים את עצמם.

ועדיין,

אנשים רבים מאמינים

שהדעת

ממציאה את עצמה,

שהיא בוראת

את קיומה.

אך העובדה היא שהדעת

הפכה למודעת

כפי שבלוט הופך לעץ אלון,

או כפי שזוחלים

התפתחו ליונקים.

ובמידה שהתפתחה

עד כה,

כך הדעת ממשיכה

גם היום,

מניעה אותנו

לא רק

אל מול גירויים,

אלא גם מבפנים,

מתוך התהום

קרל גוסטב יונג, 1964