במשחק 'טלפון שבור', כידוע, אנשים לוחשים אחד לשני מילים נסתרות, בתקווה היתולית שבסוף המשחק, כולם יגיעו להבנה משותפת, ויחזיקו באותו מסר סודי.

בהקשר גדול יותר, נראה כי לראשונה במשחק האנושי עצמו, אנחנו סוף סוף יכולים להגיע לתובנות אוניברסליות באמת, ולהחזיק כולנו בסוד משותף. שכן בניגוד לרוב ההיסטוריה, כפי שאמר הפילוסוף סם האריס, אנחנו כבר לא מוגבלים על ידי המקום הספציפי בו נולדנו, או על ידי הזמן המסוים אליו הגחנו. לכל אחד מאיתנו יש, באופן עקרוני, גישה ליותר מידע ממה שהיה למלומד הכי גדול או לשליט הכי חזק בעולם עד לפני מאה שנה. וכעת, מחיצות של גאוגרפיה, שפה או תרבות – מחיצות שעד לא מזמן הגבילו את סיכויינו לחוות אמיתות מסוימות – כמעט ולא קיימות יותר, או שניתן להסירן בקלות יחסית.

קרא/י עוד «

 

שאלתי פעם אשת-רוח ותיקה מה היא חושבת על אלוהים. היא נאנחה עמוקות, צחקה לפרקים, ואז נעה בלב שקט ומפעים. באותו רגע, חשבתי שהבנתי דבר-מה. אך כשאצתי לכתוב זאת, התאבנה ואמרה: כשנוח ליהודים, הם לא כותבים.

ואכן, נראה כי הבִּינָה היהודית נוטה להתבהר בחוסר נחת. כשאנו כמהים, תוהים וחולמים, אנו גם הוזים, הוגים ויוצרים; מה שמסביר מדוע התורה היא נבואה כתובה – געגוע מתועד לשאר-רוח עתידי. אך כמובן שלסיפור זה יש עוד צדדים. שכן כל סיפור מצריך שפה ייחודית, ואם נעים בה כהלכה, כל שפה מציעה גאולה ייחודית. זו התנועה העתיקה בין החיים ליצירה, ובסופו של דבר, אלו מילים נרדפות.

והנה גם אני כותב עכשיו באותה תנועה יוצרת חיים – בסמוך ללידת בני הראשון. זוהי תקופה מלאת שאלות, והגעתו לעולם, על פלאיה ודרישותיה, הזכירה לי תהייה יהודית עתיקה:

קרא/י עוד «

 

לפרטים נוספים,

מוזמנים להיכנס לאתר שלנו

ולעמוד בפייסבוק

When talking about any important issue, be it climate change or the meaning of life, we simply don’t have the luxury of provinciality. We cannot solve global problems from the standpoint of one geographical area, and likewise, we cannot offer authentic answers to life's questions from one individual's narrow experience.

 Thus, when speaking about something as crucial as the essence of identity, we must regard it not from the standpoint of one country, one period in time, and indeed, even one identity, but through the largest possible lenses. We must, so to speak, take the position of all possible I's – the ideal I form – in order to realize how we become who we are.

קרא/י עוד «

 

משורר אמיתי שונא

לכל השירים

חוץ מזה

שאך נכתב, וגם כאן

לזמן מוקצב.

 

שירה אמיתית שונאת

בכל הכותבים

חוץ מזה

שלא שונא

את שכתב, רק

את העת.

תרגומי לשיר

The Builders – by Henry Wadsworth Longfellow
(1807-1882)

הַכֹּל הֵם ארכיטקטים שֶׁל גּוֹרָל,
פּוֹעֲלִים בְּצֵל קִירוֹת הַזְּמַן;
חֶלְקָם בְּמַעֲשֶׂה לֹא דַּל,
אֲחֵרִים בְּקִשּׁוּטֵי אָמָּן.

דָּבָר אֵינוֹ חָסַר שִׁמּוּשׁ;
לַכֹּל יֵשׁ מָקוֹם מְפֹאָר;
וּמָה שֶׁאַךְ נִרְאֶה תָּשׁוּשׁ
מְחַזֵּק וְתוֹמֵךְ בַּשְּׁאָר.

לַמִּבְנֶה שֶׁמֻּקַּם עַל יָדֵנוּ,
הַזְּמַן נִמְלֵּא חֹמָרִים;
יָמֵינוּ וְכֵן אֶתְמוֹלֵינוּ –
אֲבָנִים מֵהֵם אָנוּ בּוֹנִים.

סַגְנֵן אֶת הַכֹּל כָּרָאוּי;
אַל תַּשְׁאִיר אַף מִרְוַח מְפַהֵק;
שֶׁכֵּן גַּם אִם אֵין הוּא גָּלוּי,
בַּסּוֹף כָּל דָּבָר מִתְבָּהֵק.

בִּימֵי אָמָּנוּת קְדוּמִים,
בַּנָּאִים עָמְלוּ בִּקְפִידָה
עַל כָּל חֵלֶק זָעִיר וְתָמִים;
כִּי הַכֹּל לָאַלִּים יִוָּדַע.

וְאִם כֵּן נַעֲבֹד גַּם אֲנַחְנוּ,
עַל הַנִּרְאֶה וְעַל הַנִּסְתָּר;
נַתְקִין לָאֵלִים אֶת בֵּיתֵנוּ,
יָפֶה, שָׁלֵם וּמֻסְדָּר.

וָלֹא, חַיֵּינוּ יִקָטְעוּ,
עוֹמְדִים בְּצֵל קִירוֹת הַזְּמַן,
גְּרָמִים שְׁבוּרִים, שָׂם יִכָּשְׁלוּ
רַגְלֵינוּ בְּטַפְּסָן מִכָּאן.

אָז בְּחָזְקָה הַיּוֹם נִבְנֶה,
עִם בָּסִיס מוּצָק דַּיּוֹ;
וְכָךְ יָבוֹא וְיַעֲלֶה
מָחָר לִמְצֹא אֶת מְקוֹמוֹ.

בָּזֹאת נוּכַל לִזְכּוֹת
מִמִּגְדָּלִים לִפְקֹחַ עַיִן
וְאֶת הַכֹּל בְּתוֹר אַחְדוּת לִרְאוֹת,
כְּמוֹ פְּרִישָׂתָם שֶׁל הַשָּׁמַיִם.

 

לנוחיותכם, מצורפים פליירים.