זה נכון

שבתקופה המודרנית

אנשים 'מתורבתים'

רכשו מידה מסוימת

של כוח רצון,

אותו הם מבטאים

ככל שיחפצו.

הם למדו לעבוד ביעילות

מבלי להידרש לזמרה ולתיפוף

שיהפנטו אותם

לכדי עשייה.

הם אף זנחו

את התפילה היומית

לעזרה משמיים.

ובעוד שהאדם הפרימיטיבי

נתקע בכל צעד

בעקבות פחדים,

אמונות טפלות

ומכשולים בלתי-נראים,

נראה כי האדם המודרני

יכול לבצע

כל מה שהוא מתכנן,

ואף לתרגם

רעיונות

למעשה מיידי.

אך הסיסמה שאומרת

כי 'היכן שיש רצון יש דרך',

היא האמונה הטפלה

של האדם המודרני.

שכן עבור תחזוקת אמונתו,

האדם בן ימינו

משלם קנס,

המצטבר לגרעון עצום

במודעותו הפנימית.

הוא עיוור לעובדה

כי על עף תבונתו ויעילותו,

הוא אחוז

על ידי כוחות

שאינם בשליטתו.

אלוהיו ושדיו

כלל לא נעלמו,

אלא רק קיבלו שמות חדשים.

והם מטריפים

את דעתו –

בחוסר נחת,

תפיסות מעורפלות

וסיבוכים נפשיים.

*

קרל גוסטב יונג, 1964