היה זה הסופר האנגלי ארתור סי קלארק שאמר כי "כל טכנולוגיה מתקדמת די הצורך, אין הבדל בינה ובין כישוף". ואכן, אם היינו מציגים את הטלפון שבכיסנו לאנשים מתקופת הברונזה, סביר שהיו נדהמים-עד-אימה מיכולתנו להעביר מסרים דרך מלבן קטן ושחור. הם היו המומים מהקסם שלנו, בדיוק כפי שאנו נהיה אם, למשל, בן-שיחנו יעלם לנגד עיננו, ואז יגיח לפתע במקום אחר. אך כשאותו אדם יסביר לנו כיצד מְשַׁגֵּר קוונטי חדשני יכול לפרק אטומים ולשכפלם במקום אחר, נתחיל אולי להבין את הטכנולוגיה העומדת מאחורי הכישוף.
בינתיים, כידוע, אין בידנו מכשירים כאלו. אך עובדה זו מעולם לא הפריעה לאנשים לדמיין אותם, ולתאר בספרים, בציורים, בסרטים ובנבואות עוד אינספור תחזיות דומות לעתיד. וכשאנו מכירים בתכונה זו של האנושות, ברצונה לתפוס בכל עת את מה שעוד רגע יבוא, ביכולתנו בהחלט לתהות: כיצד אנשים מדמיינים את המחר? מדוע 'הגיוני' לחשוב שדבר מסוים יתרחש עוד מעט, ודבר אחר לא? על מנת לבחון את העניין, נוכל לחשוב על מה שאנשים דמיינו עד לא מזמן בקשר לתקופתנו אנו.
בשנות החמישים והשישים למשל, אנשים דמיינו כי בעתיד, בשנות האלפיים, עיקר ההתפתחות הטכנולוגית תתבטא במכוניות מעופפות, בג'טפקס (Jet pack, תרמיל ריחוף), בטיסות לחלל, ובאופן כללי – בתחבורה מתקדמת. וזה הגיוני, שכן היה זה עידן בו מכוניות, רכבות ומטוסים הפכו נפוצים יותר ויותר, מה שהסעיר והפחיד כאחד את דמיון הציבור. במובן זה, החזיונות של אנשים אלו התמצו בהכפלת חידושי התחבורה של זמנם, בהרחבת האופקים הטכנולוגיים שאך הפציעו בחייהם.
אך בפועל, עיקר ההתפתחות ה'עתידית' שהגיעה בשנות האלפיים הייתה דווקא בתחום המחשבים והתקשורת. המהפכה הכי גדולה שהתרחשה לא הייתה בדרך בה אנשים מגיעים ממקום אחד לשני, אלא בדרך בה אנשים מתקשרים אחד עם השני, כלומר ביכולת העיבוד והשיתוף של מידע. ומה שמפתיע עוד יותר במהפכה זו, הוא העובדה שלא היה מדובר בטכנולוגיה חדשה לחלוטין, כזו שלא יכולנו לחזות את בואה כלל. מחשבים הרי היו קיימים כבר משנות הארבעים, והם שימשו אוניברסיטאות ומוסדות שונים לצרכי מחקר ופיתוח. הנקודה המעניינת היא שמבחינת ההשפעה על אורח חיינו, המחשבים פשוט 'עקפו בסיבוב' את המכוניות.
ואם כן, אנו רואים כי התפתחות טכנולוגית לא מתמצה רק בהרחבת הדבר הכי חדשני שקיים, בשדרוג של המצאות ופיתוחים עדכניים, אלא דווקא בשדרוג מסוג אחר, אותו אגדיר כשינוי בנגישות ובשימוש. הסיבה שרוב האנשים התעלמו מקיומם של מחשבים בשנות הארבעים, הייתה כי מכשירים אלו תפסו חדר שלם, ושימשו מספר מצומצם של מומחים כדי לבצע פעולות מסובכות. אך עם הזמן, הפכו המחשבים למוצר ביתי ויומיומי, כשהם פי מיליון יותר קטנים, חזקים וזולים ממחשבי החדר המקוריים, מה שהנגיש אותם לכל. ועם השינוי בנגישות, נעשה בהם גם שימוש חדש לחלוטין: תקשורת, משחק, יצירה ושיתוף. התשתית לעולם המוכר לנו כיום.
מסיבה זו, אם ברצוננו לחשוב על ההתפתחות האפשרית של העתיד הקרוב, אין טעם רק להרחיב ולהגביר מגמה שמתרחשת כבר עכשיו. לא בטוח שבעתיד פשוט נייצר עוד תרופות, נשתמש ב'טלפונים גאונים', או נפיק יותר אוכל מכל שדה. בתחזיותינו לגבי העתיד, כדאי לנו גם להישען על גרעין רעיוני קיים, ולהחיל עליו את שני העקרונות האמורים: שינוי בנגישות ושינוי בשימוש.
ניקח לדוגמא גרעין קטן שכזה – תכנות (programming). כיום, יכולת תכנות מהווה כישור או מקצוע, שאמנם הופך לנפוץ יותר ויותר, אך עדיין לא נאמר שהוא 'בן בית' בתרבותנו. האנושות ברובה עדיין חסרת אוריינות טכנולוגית עמוקה (מעבר להתמצאות בסיסית במחשב), ורוב האנשים לא יודעים לקרוא או לכתוב קוד מחשבים, ממש כפי שלפני אלף שנה, רוב האנושות לא ידעה לקרוא ולכתוב באופן כללי.
בדברנו על הצירוף 'אוריינות טכנולוגית', יש לציין כי שפות תכנות הן בעצם כלי תרגום משוכלל, כזה שבכוחו להעביר מילים מסוימות, הנכתבות בדקדוק מסוים, לשפת מכונה. הן מתמללות את הרצונות שלנו לנתונים מוגדרים מראש, ונותנות להם ביטוי פיזיקלי בעולם: אפליקציה. אך הסיבה לחוסר ההתמצאות העמוק של רובנו בתחום זה לא טמונה רק בצעירותו היחסית של עולם המחשבים. היא קשורה גם לכך ששפות תכנות הן מסורבלות, מסובכות ושונות לחלוטין משפת היומיום האינטואיטיבית שלנו, זו אשר נרכשת ומתורגלת מינקות.
וכאן בדיוק יכולה להיכנס התחזית שהצגנו. מה יקרה, למשל, אם מתישהו בעתיד הקרוב, נזכה לראות שינוי בנגישות ובשימוש של היכולת לתכנת?
השינוי בנגישות מתבטא בשני רבדים: הרובד הראשון כבר מתחיל להתממש בחיינו, והוא עוסק בהתפתחות 'האינטרנט של הדברים' – החיבור של אינספור מכשירים, תשתיות ומוצרים לרשת, ובעצם זאת הפיכתם ל'תשתיות חכמות'. מכבישים דרך חנויות-כלבו ועד לשתלים מוחיים, העולם כולו מתחבר לאינטרנט, וכך הופך מקושר ומחובר יותר. כדור הארץ, כך נראה, נהיה און ליין.
ברובד השני של השינוי בנגישות, ניתן להניח כי כמו כל טכנולוגיה אחרת, גם שפות תכנות חדשות וטובות יותר יתפתחו במהרה. בדומה לאלקסה של אמזון או לסירי של אפל, שפות אלו יוטמעו בכלים מתוחכמים ופשוטים כאחד, מה שיאפשר למשתמשים בהם, אלו שכבר נולדו לעולם ממוחשב, לדבר איתם בשפה יומיומית. שינוי זה יקל את מלאכת התכנות עד מאוד, ויאפשר למיליוני בני אדם לגשת למחשב (או לכל אובייקט אחר בעולם) וליצור בקלות כל דבר שעולה על רוחם.
במקום משתנים מורכבים ולוגיקה פורמלית, שפות תכנות אלו ידעו להבין בקשות שונות שנציג להן, ואז לתרגם אותן לקוד מוצלח. כך, למשל, אוכל לומר לבית החכם שלי כי 'בכל בוקר, כשאני נכנס למטבח, אני רוצה להרתיח מים לקפה', ובאותו רגע המחשב יכתוב קוד מתאים, שיגשר בין הקומקום ובין הרצון שלי. מגלוי האש, דרך עששית הגז ועד להפקת החשמל, זוהי הרי מהותה של התקדמות טכנולוגית – היכולת לקצר את הזמן בין הרעיון למימושו, בין הדמיון למציאות.
כעת, לאחר שסקרנו את עקרון השינוי בנגישות, נוכל לדון בסוג השינוי השני – השינוי בשימוש. אם עד כה השתמשנו במחשבים בעיקר לתקשורת ולעיבוד מידע, אפשר להניח שנגישות מרבית של יכולת תכנות לא תאפשר רק הרחבה של שימושים אלו – עוד שיתוף מדיה, וחישוב מהיר יותר של נתונים (כבר היום האנושות מצלמת יותר מטריליון תמונות בשנה, ומעלה כשלוש מאות מיליון תמונות לפייסבוק מדי יום). כמו ילד עם גישה בלתי מוגבלת לגן שעשועים, השעמום לבדו יספיק על מנת לעודד אותנו ליצור יחסי גומלין חדשים עם המרחב, למצוא שימוש חדש במתקניו.
בעתיד הקרוב אפילו, אנטנות וחיישנים ימצאו הרי בכל מכשיר מטבח, בכל חדר בבית, בכל מפעל, משרד, כביש ובגד. ובמצב זה, בו כל אובייקט בעולם יהיה מוכן לקלוט בכל רגע קוד מילולי ולהפכו למציאות, הגיוני שנמצא את עצמנו בעולם מכושף עד מאוד. שכן במציאות העתידית שאנו חוזים, כל הדברים יהיו מחוברים לרשת אחת, וכל ילד וילדה יהיו בעלי יכולת תכנות מרשימה, המתרגמת באופן מיידי את שפתם הטבעית, היומיומית, לכדי קוד בעל השפעה ממשית בעולם. זהו מצב חדש לחלוטין, בו כל רעיון המבוטא כהלכה יכול להתממש, מה שוודאי יעורר בנו אינספור רעיונות חדשים.
בעתיד האמור, אנשים בעלי אוריינות טכנולוגית יפעלו בעולם-קוד-פתוח, עולם משחקי המאפשר ומזמין יצירה בו, מה שיהפוך אותם למכשפים טכנולוגיים. זהו עולם קסום במובן האמיתי של המילה, בו אפשר בהחלט להגשים משאלות או 'לפתוח פה לשטן'; עולם שהוא בד קנבס דיגיטלי אינסופי, אותו כל אחד, בכל רגע, יכול לשנות לפי ראות עיניו וזריזות לשונו. הרי לא סתם המילה האנגלית spell משמעה הן לאיית והן לכשף ולהקסים…
וזה אולי נשמע כמו תחזית מטורפת, אך יש לציין כי העולם העתידי שאנו חוזים אינו שונה באופן מהותי ממה שהתרחש בחיינו עד כה. משחר ההיסטוריה, בני אדם הפעילו את רצונם, מרצם, כספם וזמנם בשינוי המציאות ובעיצובה כראות עיניהם. פוליטיקה, פרסום, גננות, בישול, חינוך – אין תחום בעולם שאינו עוסק באופן פעיל בשינוי העולם ובהשפעה על הנמצא בו, בעיבוד הסיזיפי של חומרי המציאות בכלי המחשבה. ובעוד שבתחומים כגון פוליטיקה או חינוך (העוסקים בעיצוב חוקי המדינה ואופי אזרחיה) שינויים לוקחים זמן רב, בתחומים אחרים כגון בישול או גננות, שינויים קורים בן רגע, מעבירים חומרים במסננת רעיונית ובוראים דבר-מה חדש.
באותו אופן, גם התמורה בנגישות ובשימוש של טכנולוגיות ההווה, תוביל אותנו כנראה למציאות חדשה וקסומה, מציאות בה דברים מתרחשים באופן מהיר יותר, מדויק יותר ועמוק יותר. בא לי לאכול מנה אסייתית, והמטבח שלי כבר מכין אותה; חשבתי על משחק מחשב, והוא כבר קיים על כל עולמותיו, דמויותיו וחוקיו; אני רוצה לראות איך נראה נפטון, והחללית שתביא אותי לשם כבר עומדת בחצר ביתי. פילוסופים מסוימים אף טוענים כי המציאות שלנו עצמה היא אך סימולציה אחת גדולה, משחק מחשב של תרבות עתידנית. אך גם אם אין זה נכון, ועולמנו הוא אמיתי ובלעדי, גם הוא וודאי יגיע מתישהו ל'בגרות טכנולוגית' – למצב בו יש לי רעיון, והוא הופך למציאות; בו העולם נברא כדברי: אברא כדברא.
תחזית זו, יש לציין, היא רק גרסה אפשרית אחת לעתיד; הכנה לקראת עולם מכושף. אך כידוע, עולם הכישוף הוא רב-צדדים ומתעתע מטבעו. הרי עם כל הקסם שבדבר, צריך לזכור שאיני לבד בעולם. ואם כולם יכולים לפעול באופן דומה, שאלות רבות דורשות מענה: האם תתרחש מלחמת-קוסמים המונית בה האדם ייכחד והעולם יעלם? האם מאזן האימה שייווצר יביא שלום פלאי שלא ניתן להפירו? אילו חוקים, נורמות ומנהגים יתפתחו בעולם על-טבעי שכזה, בו כולנו בעצם מכשפים טכנולוגיים? והאם יכול להיות שטכנולוגיה אחרת לגמרי, כזו שאף נמצאת פה איתנו היום, תעקוף את כולנו בסיבוב, בעודה רוכבת על מטאטא וצוחקת אל הלא נודע?
אידברות 